מספר הנרצחים וההרוגים מאלימות בקרב הערבים ממשיך לעלות. חודשיים לפני סיום שנת 2020 מספרם הוא 77. בשובעיים האחרונים התווספו עוד שלושה נרצחים; גופותיהם נמצאו ירויות במטעים הסמוכים לשמורת הטבע תל דן.

נראה שמספר הנרצחים בחברה הערבית אינו מעניין מספיק את הממשלה של ישראל. הבדיקה העלתה כי המשטרה הישראלית פיענחה רק 20% ממקרי הרצח שהיו השנה בחברה הערבית. בחברה היהודית מספר הפיענוחים הוא כ–50% מהמקרים. כשהמשטרה רוצה — היא מצליחה.

כך היה כשעבריינים פתחו באש ופצעו קשה שוטר במהלך פעילות בטירה. בתוך חודש וחצי פוענח המקרה, וגם הוגשו כתבי אישום. כל זאת לאחר שהמשטרה הקצתה משאבים לאיתור המבצעים. כך היה גם כאשר שריפה אבו מועמר, מורה, נהרגה בביתה ערב פתיחת שנת הלימודים מירי סתמי בסכסוך חמולות.

אלא שלא כל אירוע ירי בחברה הערבית זוכה ליחס דומה. מרבית הנרצחים מוכרים למשטרה מסכסוכי חמולות, ורק כשהנפגע הוא בלתי מעורב והעניין עולה לסדר היום הציבורי, הפיענוח נעשה במהירות.

אין להתפלא על שבתקופה שבה למשטרה אין מפכ"ל קבוע מספר הנרצחים מגיע לשיא. קולה של המשטרה בחברה הערבית נשמע בשנה האחרונה רק כשעורכים בה חתונה בניגוד לתקנות הקורונה. לפעמים נדמה כי דיווחים על אי־עטיית מסכה מתקבלים בחומרה רבה יותר מאירועי ירי.

אולם המשטרה לבדה לא תוכל להתמודד עם התופעה. בשנה שעברה הפגינו נציגי הציבור של החברה הערבית ומחו על אזלת היד של הממשלה בטיפול באלימות. השנה, בצל הקורונה, אין זכר לכך. לכל העוסקים בעניין ברור כי המשבר הכלכלי צפוי לגרום להתגברות האלימות, בין היתר בשל פנייה עתידית לשוק האפור. אף על פי כן אין ישיבות ממשלה מיוחדות ואין מחאה ציבורית.

אילו היו מוצאים גופות של שלושה אזרחים יהודים במודיעין, לא היה הנושא יורד מהכותרות. אילו היו שבעה יהודים נרצחים בשבוע אחד, היתה המשטרה מפעילה את כל משאביה למציאת הרוצחים ולהקטנת גל הפשיעה.

65% מאירועי הרצח בישראל הם בחברה הערבית — יותר מפי שלושה משיעורם היחסי באוכלוסייה. 93% מאירועי הירי בישראל מתרחשים ביישובים ערביים. אלה מספרים בלתי נסבלים. המאבק בפשיעה בחברה הערבית ובנשק הבלתי חוקי מוכרח להיות בראש סדר העדיפויות הממשלתי והמשטרתי.