אין שום דבר שגרתי ב"חזרה לשגרה" של תלמידי כיתות א'–ד', מלבד השינויים, התזזיתיות, חוסר הארגון והכאוס הכללי שמלווים את התנהלות משרד החינוך במשבר הקורונה למן היום הראשון. גם את פרסום מתווה החזרה לשגרה רדפו שינויים עד לרגע האחרון, והם ימשיכו ללוות את החזרה ללימודים.

שר החינוך, יואב גלנט, הציג מתווה שונה מזה שנקבע בהחלטת הממשלה: תלמידי כיתות א'–ב' ילמדו בקפסולות 4 ימים בשבוע, ולא 3 ימים כפי שקבעה הממשלה, ותלמידי כיתות ג'–ד' ילמדו 4 ימים בשבוע, ולא 5 ימים. אבל גם על המתווה הזה אי אפשר לבנות.

האבסורד הוא, שגם אם הלימודים בקפסולות הן אכן מתכון יעיל למניעת קפיצה בשיעור התחלואה, כל היתרונות הללו ייזרקו לפח כאשר תלמידי הקפסולות השונות יתערבבו בצהרונים. מה ההיגיון בכך? כבר שלוש פעמים נפתחים הלימודים בצורה מקרטעת כזו. בלתי מתקבל על הדעת שהיחס למערכת גדולה כל כך, עם 3 מיליון תלמידים, יהיה כה חובבני ומבולבל. לילדים, להורים ולמורים מגיע לחזור ללימודים בתחושה שסופרים אותם. נראה שבעבורם איש לא מתאמץ, כי הישיבה שלהם בבית אינה גורמת לנזקים כלכליים להורים.

חשוב להדגיש, שיש אלטרנטיבות למתווה של משרד החינוך. ברשויות מקומיות רבות בישראל נוסחו תוכניות טובות יותר, שמאפשרות להן ללמד את תלמידי בתי הספר היסודי במשך חמישה ימים בשבוע בקפסולות, תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות וללא צורך לגייס כוח אדם נוסף, וזאת במחיר של קיצוץ בחומרי לימוד. אבל במשרד החינוך, משרד ראש הממשלה ובמשרד הבריאות מעדיפים להתעלם מהן, ככל הנראה על פי ההיגיון העקום שמדריך אותם, לפיו לא מתקנים דבר מה שלא עובד. גם ההתלבטות לגבי מועד החורף של בחינות הבגרות גורמת ללחץ מיותר על המורים והתלמידים, ומסתמנת ככשל נוסף ברצף הכשלים של משרד החינוך.

הרושם שמתקבל הוא, שהליך קבלת ההחלטות במשרד אינו מקצועי, ושהוא מתנהל בשיטת השליפות מהמותן וללא הפקת לקחים. כשההחלטות מתקבלות ב"פורום שייטת" מצומצם של השר ואנשיו, תוך מידור אנשי מקצוע, לא ניתן לנהל מערכת מורכבת ורגישה כל כך באופן ראוי.