הצילום של ראש הממשלה בנימין נתניהו נואם במבואה של בית המשפט המחוזי בעיר הקודש רגעים ספורים לפני פתיחת משפטו, מוקף בכמחצית מסיעת הליכוד, פיותיהם מכוסים במסכות, נכנס מיד עם פרסומו לאיקונוגרפיה הישראלית. קשה לחשוב על דימוי ממצה יותר לשלהי עידן נתניהו: מפלגת השלטון מתייצבת מאחורי ראש הממשלה הנאשם בפלילים, ומגבה אותו בשעה שהוא משתלח במערכת אכיפת החוק כאחרון העבריינים.

רבים תהו אז מי היא אותה דמות אנונימית המסתופפת בין דוד אמסלם ויואב גלנט לבין צחי הנגבי וישראל כץ, וכיצד זה זכתה בכבוד המפוקפק ללוות את הנאשם בשעתו הקשה. בהמשך התברר שמדובר באסנת מארק, שהיתה אז מיועדת להפוך לח"כית ולתפוס מקום בוועדה לבחירת שופטים. כעת הציבור יכול להבין סוף סוף מדוע נמצאה כה ראויה לתפקיד המכובד.

מארק התנגדה לקידומם של שני שופטים שחשבה שהם בעלי דעות המצויות בצדה השמאלי של המפה הפוליטית. בריאיון,  היא אמרה, שתבחר מועמדים לפי עמדותיהם הפוליטיות, אך תדאג להסתיר זאת בנימוקיה. היא הצהירה: "אני לא אמנה שופטים שמאלנים, אל תדאג, אין מצב". כשנשאלה מה תעשה אם יאשימו אותה שהיא מקדמת מועמדים מהימין בלבד, אמרה: "אז לא אגיד ימני, אגיד שמרני. אלך עם המלה המכובסת".

טוענים שבשיטת השלטון הישראלית יש חשיבות עליונה לכך ששופטים אינם מזוהים פוליטית. פגיעה בניטרליות הפוליטית של מערכת השפיטה תהיה מכת אנושה לאמינות והמהימנות. היא תפגע באמון שרוחש הציבור לפסקי הדין. השתייכות פוליטית לא יכולה להוות קריטריון למינוי או קידום. שופטים אמורים לכהן על יסוד מצוינותם, ניסיונם, חוכמתם ויכולתם המקצועית.

אלא שמושגים וערכים אלו זרים לעולמה של מארק. למרבה הפלצות זו בדיוק הסיבה שבשלה נבחרה לתפקיד. מינויה אינו טעות בשיקול הדעת, אלא מזימה פוליטית מתוכננת היטב. נתניהו נלחם בכחול לבן על מינויה כשם שנלחם על מינויו של עבדו הנאמן אמיר אוחנה לתפקיד השר לביטחון פנים. עם מארק והשרה מירי רגב בוועדה לבחירת שופטים, ועם אוחנה כאחראי על המשטרה, נתניהו יכול לישון בשקט. הם כבר ישמרו על האינטרסים של הנאשם מספר אחת בישראל.