עם סיפוח מזרח עיר הקודש ב–1967, קיבלה ממשלת ישראל החלטה שערורייתית: לספח באופן מלא את הקרקע, אך לא את התושבים שחיים עליה.

כך נוצר המצב האפרטהיידיסטי שבו כ–40% מתושבי עיר הקודש אינם ישראלים. התירוץ של מקבלי ההחלטות אז היה, שהפלסטינים בעצמם אינם רוצים אזרחות ישראלית מלאה, ושאם הם רוצים, אז הם יכולים לקבל. אבל כשחלק מהפלסטינים התייאשו מהתהליך המדיני ורצו אזרחות, ישראל נמנעה מלתת להם. רשות האוכלוסין הערימה קשיים רבים ומגוונים בפני מי שהגישו בקשה לקבלת אזרחות ישראלית, ולמעשה חסמה את הדרך מפני אזרוח המוני של הפלסטינים החיים בעיר הקודש.

בין היתר התעלמה הרשות במשך שנים רבות מסעיף בחוק האזרחות שמאפשר לכל תושב בישראל בגיל 18 עד 21 שאין לו אזרחות אחרת, להתאזרח בהליך מהיר, ללא מבחן בעברית, "הצהרת נאמנות" או מקום לשיקול דעתו של שר הפנים. באחרונה, לאחר לחצים מצד בית המשפט, פירסם סוף סוף משרד הפנים את הנוהל שמאפשר להתאזרח על פי הסעיף הזה. המשמעות היא, שכ–20 אלף תושבים פלסטינים בעיר הקודש יכולים לקבל אזרחות בהליך מהיר. 7,000 נוספים יוכלו לעשות זאת בכל שנה.

התאזרחות תושבי מזרח עיר הקודש היא אתגר בעבור מי שמאמין בפתרון שתי המדינות. שכן אם שיעור ניכר מתושבי העיר המזרחית יהפכו לאזרחים, לא ניתן יהיה יותר לחלק את העיר, או את האדמה, בין שני העמים והם יהפכו, בעל כורחם, לסוכנים של הסיפוח הזוחל. אבל אחרי 54 שנות כיבוש מותר לערער על הציפייה מהפלסטינים שנולדו לתוך הכיבוש הישראלי וחיים בישראל, שימתינו עם הזכויות שלהם עד לבוא הפתרון המיוחל. הצעירים הפלסטינים לא צריכים לשלם את מחיר ההמתנה למימוש פתרון שתי המדינות. הם זכאים לשוויון וזכויות מלאות כאן ועכשיו.

בכל פעם שפלסטיני מקבל אזרחות, על הזכויות הפוליטיות והאישיות הכרוכות בה, מצטמצם במקצת העוול שבו כולם חיים. לכן על רשות האוכלוסין של ישראל לפעול ללא עיכובים למתן אזרחות ישראלית מלאה לכל פלסטיני במזרח עיר הקודש שמבקש זאת.