בתקופה האחרונה נראה שבנימין נתניהו עשה פנייה של 180 מעלות ביחסו לאזרחים הערבים. את שנת 2021 פתח בביקור בקופות החולים בטירה ובאום אל־פאחם, שם הצטלם עם ג'אברין מוחמד, המתחסן המיליון בישראל. הוא דיבר על רצונו בקולות הערבים ועל כוונתו להעביר את התוכנית למיגור האלימות. עוד בשלהי 2020 נרשמה התקרבות בינו לבין יו"ר רע"מ מנסור עבאס.

המסית הציבורי, שמעולם לא החמיץ הזדמנות לסמן את הערבים כגיס חמישי, סכנה קיומית, "מדינה בתוך מדינה"; שהעז לשלהב את תומכיו בבחירות בשנת 2015, באמצעות סרטון שבו הוא מזהיר מפני הסכנה הטמונה במימוש זכותם של הערבים להצביע; אותו גזען שסיסמת הבחירות שלו היתה "ביבי או טיבי"; שהאשים את האופוזיציה בשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות שרוצות להשמיד את ישראל; שפסל את הלגיטימיות של המנדטים של הרשימה המשותפת; שתחת הנהגתו ישראל חוקקה את חוק הלאום שמעגן את העליונות היהודית והנחיתות הערבית — האיש הזה מחזר עכשיו אחרי קולות הבוחרים הערבים, ואף נכון לשיתוף פעולה עם מפלגות ערביות.

מדובר במהלך טקטי מחושב. ביוני 2019 פירסם נתן אשל, הנושא והנותן מטעם נתניהו, מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "להפסיק להתפצל, ולפנות לערבים", ובו קרא לימין "לבנות את הגשר אל רוב הציבור הערבי". "עלינו לקשור את גורלנו עם הערבים... אנחנו חייבים לבנות חיים משותפים", כתב, והוסיף, כי על הימין להציע לערבים ברית פוליטית כמו זו שיש לימין עם החרדים. מאמר דומה פירסם גם ב"מקור ראשון".

נתניהו פועל מתוך ציניות מוחלטת. הצביעות של נתניהו אכן זועקת לשמים. מטרתו היא לפרק את הרשימה המשותפת. אבל במקום להתקומם על כך שלימין מותר מה שאסור לשמאל, מוטב שמחנה המרכז־שמאל יתאים את עצמו למציאות המשתנה ויפסיק לחשוש משיתוף פעולה עם המפלגות הערביות.

הגיע הזמן להושיט יד ולהציע שותפות פוליטית אמיתית בין יהודים לערבים. מבט על הרשימה החדשה של מרצ, שכוללת שני ערבים בחמישייה הראשונה (ג'דא רינאווי זועבי ועיסאווי פריג'), מוכיח שהשינוי כבר ניכר בשטח. החשש משיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת עלה לגוש המרכז־שמאל בשלטון, שכמעט היה בידיו בבחירות האחרונות. נתניהו שבר מחסום של לגיטימיות. המרכז־שמאל חייב לנצל את הרגע.