מפלגת העבודה הישראלית מגיעה לסוף דרכה, לאחר עשרות שנים של התמוטטות וקריסה ממושכות.

ראש המפלגה עמיר פרץ נעץ כנראה את המַסְמֵר האחרון בַּארון של המפלגה הרי הוא הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים, לאחר שלפני חודשיים הודיע שלא ירוץ לראשות המפלגה. פרץ, ממחיש את האכזבה והיעדר תקווה בישראל. מכריו נזכרים את התקווה העצומה שהוא עורר כשנכנס למפלגת העבודה בתחילת הדרך. הוא היה ראש העיר שדרות, מעוז הליכוד והימין, אבל הצטרף לעבודה. מכריו מציינים כי האידאולוג עוזי ברעם, שהיה מזכ"ל העבודה, גייס את פרץ למפלגה. אבל מעריכים כי עוזי ברעם לא מוכן להחליף מילה עמו. כי במידה רבה הוא נושא בַּאחריות להיעלמות מפלגת העבודה שהסיעה שלה  מנתה 44 מנדטים בשנת 1992 . לאחר מכן עזב את העבודה, והקים את מפלגת "עם אחד". ב־2006 חזר פרץ למפלגת העבודה. אחרי הבחירות ב־2006 (העבודה זכתה ב־19 מנדטים) הצטרף פרץ לממשלתו של אולמרט והפך לשר המלחמה. בישראל הטילו עליו את האחריות לַתבוסה במלחמה מול חיזבאללה אז נאלץ לעזוב את משרד המלחמה ואת ראשות העבודה לטובת אהוד ברק.

ב־2011 לאחר שהפסיד בַּהתמודדות מול שלי יחימוביץ על ראשות העבודה, פרש עמיר פרץ במפתיע והצטרף לַתנועה של ציפי לבני, בטענה שיחימוביץ' הולכת לממשלת נתניהו. אחרי הבחירות ב־2013 הצטרף פרץ עצמו בלי בושה לְממשלת נתניהו והפך לשר לְאיכות הסביבה. ב־2019, השתלט פרץ מחדש על המפלגה וחבר לאורלי לוי־אבקסיס, כאשר הקימו, העבודה־גשר. בספטמבר 2019, חברו פרץ ולוי למרצ אבל תמיד היה עובר מכישלון לכישלון מביש יותר עד שהצטרף לממשלת נתניהו - גנץ בדרך ביקש לפרק את מפלגת העבודה ולהטמיע אותה בכחול לבן. בתוך המפלגה ניסה פרץ למנוע קיום פריימריז. מכריו של פרץ קובעים כי הוא עוזב מותיר אחריו עִיֵי חֳרָבוֹת.

 מה שחל על מפלגת העבודה ועמיר פרץ חל גם על שאר הפוליטיקאים העסקנים ובראשם בנימין נתניהו שמוביל את הליכוד למצב דומה למצב שנקלעה בו מפלגת העבודה. די לציין לכך כי בדצמבר 2019 התמודד גדעון סער נגד בנימין נתניהו, יו"ר הליכוד בַּבחירות הפנימיות לְראשות המפלגה. סער השיג  27.5% מהקולות אבל נתניהו נמנע למנות אותו לשר בְּממשלה אז פרש והקים מפלגה חדשה.