תגובת אמיר אוחנה להודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה אין לו סמכות להחליט שלא לחסן אסירים נגד קורונה, חמורה לא פחות מאשר עצם החלטתו הנואלת שלא לחסנם.

במכתב ששלחה המשנה של אביחי מנדלבליט לעניינים פליליים, עורכת הדין עמית מררי, לאוחנה, היא הזכירה לו שהזכות של אסירים ועצירים לקבל טיפול רפואי מעוגנת בחוק ובפסיקה, והבהירה לו כי על שירות בתי הסוהר לפעול לחיסון האסירים ללא דיחוי.גם המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, איתמר גרוטו, קבל על כך ששב"ס טרם החל לחסן אסירים, והבהיר כי הנחיית משרד הבריאות לחסן בני 60 ומעלה חלה גם על אסירים.

אבל לא מררי ולא גרוטו מעניינים את אוחנה. רצונו להתאכזר לחלשים גובר על זכותם של אסירים לקבל טיפול רפואי כנדרש בחוק. בכלל, עבור אוחנה החוק הוא בבחינת המלצה בלבד, והיועמ"ש — בגדר ממליץ. לפי מדע המדינה של אוחנה בסמכותו של השר לקבוע מה שבא לו, גם אם בכך הוא מסכן חיים של בני אדם. על אחת כמה וכמה בזמן בחירות, כשעליו להפגין שרירים מול חלשים מצד אחד, ומול "דיקטטורה של פקידים", בשפת בנימין נתניהו, מצד שני.

ואמנם, אוחנה השיב למררי וגרוטו כמו בריון פוליטי מצוי במדינת פופוליסטית סמכותנית: "יש לכם, ולכל מי שמעוניין בכך, עד יום 4.2.21 להגיש את שמכם באחת מרשימות המועמדים לכנסת ה–24, ובמידה ותיבחרו לכנסת ולממשלה, בהחלט תוכלו לעשות כן. עד אז, הואיל והאחריות על כלל הגופים הכפופים למשרד לביטחון הפנים מונחת על כתפי, ואת הדין וחשבון לציבור אתן אני ולא אתם — החלטתי תעמוד בעינה".

החלטת אוחנה לא לחסן אסירים מנוגדת לחוק. אבל יותר מכך, קשה לחשוב על מפגן מובהק יותר של אכזריות לשמה, המעידה לא רק על ערלות הלב שלו אלא גם על חוסר הבנה מוחלט של סמכותו. אוחנה משתמש באסירים ככלי פוליטי. במכתבה הסבירה מררי לאוחנה ש"אין סמכות 'להעניש' את האסיר באמצעות שלילת זכויות נוספות מעבר למתחייב לפי גזר הדין". ויתרה מכך, ש"מניעת מתן החיסונים לאסירים ועצורים, שמצויים באוכלוסיית סיכון ושיש לחסנם בהתאם לעמדה המקצועית של משרד הבריאות, אינה מצויה בגדר סמכותו של השר לביטחון הפנים".

אבל מה לחוק וסדרי שלטון ולקמפיין השנאה של אוחנה? "אז הוא אמר, מי הוא?" אמר אוחנה בריאיון על היועמ"ש, מנדלבליט. החלטת אוחנה איננה חוקית. שר שאינו נשמע לחוק, מן הראוי שיפוטר על ידי ראש הממשלה.