שאול מרידור, עד לאחרונה ראש אגף התקציבים באוצר, וקרן טרנר, עד לפני חודשיים מנכ"לית משרד האוצר, התפטרו במחאה מתפקידם. הם עשו זאת לאחר שהבינו כי תהליך קבלת ההחלטות במשבר הקורונה — שמובל על ידי בנימין נתניהו, באמצעות שר האוצר, ישראל כץ – מונע משיקולים פוליטיים וזרים. בתוכנית "עובדה" פרשו השניים את החוויה הקשה שלהם כמשרתי ציבור שנחשפו לאופן קבלת ההחלטות, עד שלא יכלו לשאת זאת יותר והתפטרו.

הדוגמאות למחדל ניהול הקורונה רבות, בין השאר: ההחלטה של נתניהו לחלק "מענק לכל ילד" כשי לפסח, למרות שברור היה שמדובר בכסף שתפקידו לשמש שוחד פוליטי, והודעתו — מיד לאחר שהכנסת, בתום דיונים ממושכים, אישרה תקציב מיוחד לקורונה בסך 90 מיליארד שקלים — כי הוא מוסיף לסכום עוד שישה מיליארד. אבל הגרוע מכל הוא "חטיפת" תקציב המדינה בידי נתניהו, והחזקתו כבן ערובה כדי להתחמק מקיום הרוטציה, וכך למנוע מבני גנץ לכהן כראש ממשלה. בגלל נתניהו, ואך ורק בגללו, ישראל סיימה את 2020 ללא תקציב, שנה שנייה ברציפות, וזאת באמצעו של משבר כלכלי ובריאותי ענק. הנזק שנגרם למיליוני ישראלים כתוצאה מכך הוא הרסני.

ניסיונותיהם של מרידור וטרנר לשכנע שחייבים תקציב, עלה להם בהתקפות אישיות בוטות והפיכתם לאויבי הציבור. כלבי התקיפה של נתניהו, לרבות שר האוצר, השחירו את פניהם, והציגו אותם כמי שחותרים תחת השרים רק בגלל שהתעקשו להגן על עמדותיהם המקצועיות. אלא שהאמת הפוכה בתכלית: מרידור וטרנר, וכמוהם עוד פקידים רבים, הם משרתי ציבור, שפועלים על פי רוח החוק ועל סמך החובה המקצועית לקדם את האינטרס הממלכתי. לעומתם, נתניהו ושריו הנרצעים מפרים את חובת הנאמנות שלהם לציבור בגלל אינטרסים אישיים, ומסלקים בכוח את כל מי שמעז לעמוד מולם ולהזכיר להם זאת.

במצב שבו ישראל נתונה לחסדיו של נתניהו שהונה את שותפו לממשלה, מנע מישראל תקציב כדי להתחמק מהעברת השלטון, וגרר אותה לבחירות רביעיות, שר אוצר עם עמוד שדרה, שנאמן לציבור ולא לגחמות אדונו, יכול היה להציל את הציבור. נתניהו לא היה מצליח במזימותיו אלמלא היו לו שותפים לדבר עבירה. הוא לא היה מצליח לחטוף את התקציב ולהונות את הציבור ללא כץ. מרידור וטרנר עשו מה שכל מי שהאינטרס הציבורי עומד לנגד עיניו אמור לעשות, ושילמו על כך מחיר. הגיע הזמן שאת המחיר ישלמו נתניהו וחבורת המשת"פים שלו.