ראש הממשלה הישראלית בנימין מתיחס ברברבנות כלפי מדינות העולם ובעיקר ארה"ב ומדינות מערב אירופה,על אף שהודות להן, ישראל נטולת היסודות הרלבנטיים, ממשיכה להקיים עד היום.

 התנהגות רברבנית שחצנית זו הובילה את ישראל למצב גרוע מאוד שלא ידעה ממשלה בעבר מסיבה פשוטה וידועה: נתניהו שואף להיות מלך ישראל, אך הוא טובע ומטביע עמו את ישראל. גורמים במערב לא נראים מוכנים להיפגש עמו, ובתוך ישראל אין איש שמאמין לו ומוכן לשתף פעולה עמו חוץ מנציגי המתנחלים, שמשתתפים בממשלה ומוכנים רק לקדם יעדיהם, שלא בהחלט מטיבים עם הציבור הרחב. 

אין סוד בכך שנתניהו מנסה כל שביכולתו לשנות את הקואליציה הממשלתית כאשר קיים מגעים עם ראש (המחנה הלאומי) יצחק הרצוג, אף שלפני פחות מחודש השפיל, אותו ואת כל חברי מפלגתו. הפרשן אמנון אברמוביץ' כתב בהקשר זה כי ערב הבחירות 1996 נתניהו התחייב: "אם אבחר לראשות הממשלה, אלך עם מפלגת העבודה". נתניהו לא קיים את הבטחתו ולימים הודה כי זאת הייתה שגיאה.

***

אברמוביץ' הוסיף כי כל קודמיו של נתניהו הלכו למרכז כדי להקים ממשלה. אך נתניהו בחר שלא לעשות זאת. כאשר נפגשו יצחק הרצוג ונתניהו לפני פגרת הכנסת, אמר האחרון ליו"ר האופוזיציה כי למרות שהתפקיד המוצע עבורו הוא של שר החוץ, ההתנהלות בין השניים לא תהיה כמו זו שהיתה נהוגה בין שמעון פרס בממשלתו של יצחק שמיר. המשמעות: נתניהו יהיה אחראי על מדיניות החוץ של ישראל. לא תהיה הקפאת התנחלויות, תימשך ההשקעה מחוץ לגדר בהתנחלויות המבודדות, ואילו הרצוג יהיה רשאי ליזום ועידה אזורית ולא יותר מכך.

אם - בהנחה – יסכם הרצוג לבקשת נתניהו, האחרון יתעמת עם הגורמים שמרכיבים את ממשלתו. אך חשוב מזה האם הרצוג יסכים להסתכן וייכנס לממשלת נתניהו, בזמן הנתונים של מדד השלום שפרסמו אוניברסיטת תל אביב והמכון הישראלי לדמוקרטיה מראים כי פחות ממחצית הציבור מעריך באופן חיובי את תפקוד ממשלת נתניהו. האם יסתכן הרצוג וישכח מהמנדט שקיבל מהציבור שבחר בו להיות אלטרנטיבה אחרת?