בנימין נתניהו ממשיך בניסיונותיו להימלט מהדין, כאילו לא היה ראש הממשלה אלא עבריין נמלט. הוא מפעיל את עורכי דינו בלא הרף, מתוך כוונה להתיש את בית המשפט ולדחות את הדיונים בעניינו. נתניהו עושה זאת כדי להרוויח זמן, עד שיוכל ליצור לעצמו דרך חילוץ בעזרת הכנסת — פריווילגיה ששום אזרח מן השורה אינו מקבל, ושכל כולה מדיפה ריח שחיתות.

בית המשפט המחוזי בעיר הקודש דחה את בקשת סנגוריו של נתניהו לדחות שוב את דיוני ההוכחות במשפטו. מועד הדיון במשפטו נקבע ל–8 בפברואר, וזאת לאחר שכבר נדחה פעם אחת בגלל הסגר.

בפעם הקודמת משבר הקורונה הוא ששימש עילה לבקשת הדחייה שהגישו סנגוריו. במכתבם התפייטו הסנגורים עמית חדד ובעז בן צור וכתבו כי "הימים הם ימי סגר כללי". בלי בושה הם תירצו את בקשתם בטענה כי בעקבות החלטת הממשלה משרדם עובד במתכונת כוח אדם מצומצמת — מה שיקשה על ההגנה את עבודתה, לדבריהם — וציינו שהאילוצים הללו לא היו בשליטתו של נתניהו ("מובן מאליו כי אילוצים אלה לא היו ידועים מראש, ולא היו מצויים בשליטת המבקש ובאי כוחו"). השופטים דחו את הבקשה, אך אחרי כן החליטו לדחות את המשפט ביוזמתם.

נראה שהפעם אפילו סנגוריו התביישו למחזר את השקר שלפיו הלקוח שהם מייצגים אינו האיש שיושב על השאלטר של ישראל, ופותח וסוגר אותה לפי שיקול דעתו. כעת העילה שסיפקו היא שצריך להמתין עד שיכריע היועץ המשפטי לממשלה אם מעמידים לדין גם את בֶּזֶק, את וואלה ואת ידיעות אחרונות. הפרקליטות ציינה שזו "בקשה שמעולם לא הוגשה כמותה במשפט הישראלי", וביקשה מבית המשפט לדחות אותה על הסף.

השופטים החליטו לדחות גם את הבקשה הזאת. כאשר אדם נאשם בפלילים מכהן בתפקיד ראש הממשלה, המצב שנוצר הוא בלתי נסבל. פעם אחר פעם ניכר שהשיקולים המנחים את נתניהו בקבלת ההחלטות שלו אינם ענייניים, והם קשורים לניסיונותיו לחמוק ממשפט, לבצר את שלטונו ולהרכיב קואליציה שבה יוכל לקבל חסינות או לקדם חקיקה שתיטיב עמו משפטית.

נתניהו בוודאי ימצא עוד תירוץ לדחיית משפטו, אם לא ינסה שוב להחיל את הסגר גם על מערכת המשפט — הוא יעשה הכל כדי לדחות את הקץ ולהימלט מהדין.