השימוע שערך משרד החינוך לראשי בית הספר הריאלי בחיפה, מכיוון שהעזו להזמין את מנכ"ל "בצלם" לדבר עם תלמידים, נועד לאיים על אנשי חינוך ולהרתיע אותם מכל עיסוק במציאות הכיבוש ושגרת השליטה הצבאית על הפלסטינים, שאליה מתכחש שלטון הימין.

מתחילתו ועד סופו מדובר בשימוע פוליטי, המבקש "לחנך מחדש" את המורים והמנהלים, וספק אם יש לו בסיס חוקי. אין לטעות במסר העולה מצעדיו של השר: מורים ומנהלים נדרשים להתיישר עם הקו הפוליטי של הימין, לציית או לשתוק.

בשני העשורים האחרונים התמחו שרי חינוך מהימין בהפיכת המשרד למכשיר לצמצום חופש הביטוי ולאִינְדּוֹקְטְרִינַצְיָה. הם פסלו ספרי לימוד, שיכתבו תוכניות לימודים, חוקקו הגבלות, איימו בצעדים משמעתיים ולעתים גם יישמו אותם כלפי כל מי שחרג מדקלום המדיניות הצודקת־תמיד, נטולת ספק או שאלה, ביחס לעבר, להווה ולעתיד: מבירור הנסיבות שבהן גירשו פלסטינים בשנת 1948, דרך שלילה מתמשכת של זכויות אדם בשטחים הכבושים ועד העדר כל מחשבה על דמותה של ישראל בעוד 50 שנים. דלות הדיון והמחשבה בכיתות הלימוד משרתת באופן מובהק את הימין הלאומני הסיפוחיסטי.

בהזמנה לשימוע ששלח למנהל התיכון בבית הספר הריאלי, מנדי רבינוביץ', ולמנכ"ל בית הספר, יוסי בן דב, השתמש מנכ"ל משרד החינוך, עמית אדרי, בציטוטים סלקטיביים מחוקים שונים. מוטב שאדרי והשר שמינה אותו יעיינו בחוק חינוך ממלכתי, שלפיו אחת ממטרות החינוך העיקריות היא פיתוח "יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים ולשמירת החוק", וכן "לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה". אי אפשר להשלים עם שר חינוך המבקש להעניש מנהלים שעשו בדיוק כך ופתחו חלון קטן לנושא מושתק כמו הקשר בין הכיבוש לזכויות אדם.

מול שר חינוך שלא מבין בחינוך ופקידים המשתפים פעולה עם כל גחמה שלו נדרש היועץ המשפטי לממשלה לעצור את ניסיון הצנזורה. נראה שגם במשרד המשפטים מבינים את "החששות באשר לפגיעה האפשרית בחופש הביטוי, שהוא זכות יסוד בסיסית וחשובה ביותר במשטר דמוקרטי", כפי שמסר המשרד לאגודה לזכויות האזרח. בתי הספר אינם יכולים שלא לדון בנושאים שממשלת הימין מנסה להשתיק. זוהי חובתם, האזרחית והחינוכית, לתלמידיהם ולעצמם, במיוחד עכשיו. לכן מן הראוי שיזמינו גם הם את חגי אלעד — זו תהיה התגובה הראויה לשימוע־ההשתקה של יואב גלנט.