הממשלה הישראלית מתכוונת כנראה, לשלם פיצויים למשפחות שילדיהן נגנבו בפרשת "ילדי תימן והמזרח", ההחלטה היא ניסיון לסגור את התיק מבלי לפרסמו בהיסטוריה ומבלי למצוא בו את האשמים האמיתיים. אם הרב עוזי משולם היה חי, והיה בהכרה מלאה ועם חופש דיבור לא מצונזר, הוא היה זועק לשמים כי זו פרשת השתקה שאין להשלים עימה.

גם ראש הממשלה לעבר מנחם בגין, לא היה שותק על ההחלטה כזו, אלא זועק שיש לחשוף את כל הפרשה האמיתית. כך כתב אליהו קאופמן שציין כי לממשלה קל יותר לשלם - בין מאה וחמישים אלף שקל למאתיים אלף שקל, לחלק קטן מאוד בלבד מנפגעי אותן חטיפות, והעיקר שכול הפרשה הזו תיקבר ותסתיים כאילו היה מדובר ב"חוסר ארגון מנהלי" ולא בחטיפת ילדים מתוכננת שמטרתה שינוי אתני ודמוגרפי בישראל.

הרב עוזי משולם ותומכיו פתחו במאבק ללא קשר פוליטי ומפלגתי אבל מי שהסכימו על הפשרה היו עסקנים מפלגתיים שמעדיפים לקבור את האמת ההיסטורית לטובת אינטרסים מפלגתיים. אשתו, בנו של הרב משולם, עמי משולם ושני אחיו, נוטרלו מהתערבות בעניין והושתקו על-ידי השלטונות. אבל ישנו איש אחד אשר עוד יכול לפתוח את פיו על הימים שמנעו ממנו למצוא את אחיו החטוף. האיש הזה קוראים משה קצב, שבהתאם אליהו קאופמן, אין לו מה להפסיד...

ההיסטוריוגרפיה הישראלית והציונית חייבת להיפתח לביקורת אמיתית ולציון עובדתי של "פרשיות עלומות". בעבר נחשפו מסמכי אמת מישיבות "הסוכנות הציונית", ביחס לקו מפלה מלכתחילה ולא "טעויות קליטה" ו"טעויות עשייה" בכול הנוגע לאפליות עדתיות מכוונות, על-ידי מערכת קיבוצית ושמאלית משומנת, וכול פרשיות השואה והמשת"פים עם הנאציזם.

"פרשת השילומים" החדשה היא עוד שיטת הגנה והסתרת פשעי אותו ישוב שמפלגותיו נעלמות אך רוחו וצוויונו הגזעני עדיין קיים ומרחף כ"היסטוריה נוסטלגית" . לאחר שתסתיים "פרשת השילומים" שמתכנייה מתכוונים להוריד מסדר היום את המשך הנבירה לאן וכיצד נגנבו אלפי הילדים מתימן ומשאר ארצות המזרח. הפחד של המסתירים הוא שמי שיגלה את האמת יבין בדיוק על מה נשפך הדם היהודי שנשלח לחזית הקמת ישראל.