בג"ץ דן בהרכב מורחב, בראשות הנשיאה אסתר חיות, בעתירות הדורשות לקבוע כי הגדלת תקציב המדינה ב–11 מיליארד שקל בטלה, משום שהיא נעשתה תוך "שימוש לרעה בחוק יסוד": איומי החרדים להפיל את הממשלה מחד, וחוסר ההסכמה בין כחול לבן לליכוד על התקציב מאידך, הובילו לפני כמה חודשים לגיבושה של "פשרת האוזר", שבה חוקקה ישראל חוק יסוד בהוראת שעה, והגדילה את התקציב ההמשכי ב–11 מיליארד.

הפשרה איפשרה לממשלה להמשיך להתנהל ללא תקציב, ולהעניק לחרדים כ–300 מיליון שקל מהסכום הזה. בממשלה היו מי שקיוו שהכותרת "חוק יסוד" תמנע מבג"ץ להתערב במחטף שנעשה בליל 24 באוגוסט בכנסת. אלא שהפעם בג"ץ לא נרתע.

ישראל מתנהלת מאז 2018 ללא תקציב שאושר כחוק. במצב כזה, נקבע בחוק יסוד: המשק, הממשלה רשאית להתנהל רק במסגרת "תקציב המשכי" — שבמסגרתו היא רשאית להוציא מדי חודש רק 1/12 מהתקציב האחרון שאושר, אך ורק על הוצאות חיוניות הקבועות בחוק, בהסכם או באמנה. הוראות אלה נקבעו בחוק יסוד, משום שהתקציב הוא הכלי המשילותי החשוב ביותר של הממשלה. זו גם הסיבה שחוק התקציב חייב להיות מאושר על ידי הכנסת כמכלול, ושוועדת הכספים מאשרת את סעיפי התקציב.

ה"חוקה" קובעת, כי ממשלה וכנסת שאינם מצליחים לאשר תקציב, יגיעו לסוף דרכם. אבל לא אדם כבנימין נתניהו — בעזרתו של מלחך פינכתו ישראל כץ — ייתן לחוקי יסוד לעמוד בדרכו. ממשלת נתניהו חטפה את התקציב ועושה בו כרצונה, ללא שקיפות, ללא דין, תוך בזבוז משווע של כספי ציבור שזורמים למטרות שלא מעוגנות בחוק היסוד. במונחים של ממשל תקין, קשה לדמיין פורענות גדולה יותר: דריסת פקידים שומרי סף וניצול של עייפות הציבור על מנת להיכנע לסחטנות של קבוצות אינטרס, לרבות העברת תמיכות במאות מיליוני שקלים למוסדות חרדיים תוך הגדרת הכספים כ"מקדמות".

הממשלה הספיקה כבר לבזבז את 11 המיליארד, והסדירה לעצמה לפני כחודש קופה שנייה — הפעם 52 מיליארד שקל. גם הפעם, בהוראת שעה בחוק יסוד, ללא חוק תקציב, ללא מדיניות, ללא אישור בכנסת של סדרי עדיפויות. הקופה הזו תהיה גם המקור לחלוקת מענקים לכל אזרח, קרי — שוחד הבחירות שמתכנן נתניהו.

אחרי קריסת הממשלה, התפוררות הכנסת והעזיבה של שומרי הסף באוצר, קשה לעצור את המחדל המתחולל בישראל.