אסור לעבור לסדר היום על מה שאירע בטמרה. אסור לתת לאחמד חיג'אזי, סטודנט לסיעוד בן 22 שנורה למוות כשנקלע לחילופי אש בין המשטרה לשלושה עבריינים, כמו גם לרופא ששהה אתו, שנורה גם כן בשוגג ונפצע באורח בינוני, להפוך לנתונים סטטיסטיים יבשים שמצטרפים לרשימות המעקב אחר "האלימות בחברה הערבית".

רוב התלונות על דרך טיפולה של המשטרה באלימות בחברה הערבית, הן על כך שהיא לא נוכחת בשטח, שהיא מפקירה את התושבים לחסדי פושעים נושאי נשק. הפעם אי אפשר להאשים אותה בהיעדרות: שני השוטרים שהיו מעורבים בירי היו במארב כששלושה חמושים פתחו בירי אוטומטי עליהם. אלא שלצד הצורך בכניסה ליישובים ערביים והתמודדות אקטיבית עם הפשיעה, אל לה למשטרה להפוך את היישובים הללו למערב פרוע. "הציבור שלנו אכן דורש מאבק בפושעים ומיגור הפשיעה, אבל לא להרוג את מיטב בנינו", היטיב להגדיר זאת ח"כ אחמד טיבי. גם ב"מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל" תהו מדוע אירוע כזה היה חייב להסתיים בפגיעה בחפים מפשע.

אבל דבר אחד ברור כבר עכשיו: ההזנחה המתמשכת של ממשלות ישראל הצמיחה ביישובים הערביים "ארגוני פשע מפלצתיים", כהגדרת יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה.

בנימין נתניהו הוא ראש וראשון למזניחים. עד לסיבוב הבחירות הנוכחי, הממשלות בראשותו התייחסו לאוכלוסייה הערבית כאל איום דמוגרפי, "מדינה בתוך מדינה"; אל זכותם לבחור כאל איום דמוקרטי, ואל נציגיה בכנסת כאל גיס חמישי. באחרונה, במסגרת הניסיון הציני של נתניהו לחזר אחרי הקול הערבי, הוא הבטיח למגר את האלימות ולהקים תחנות משטרה נוספות. "אני מחויב אישית להבטיח את הביטחון של כל אחד ואחד מכם, שתוכלו לצאת מהבית בלי פחד", אמר בכנס בנצרת. בעקבות נתניהו גילו עוד מפלגות את האזרחים הערבים, והן מחזרות אחרי "הקול הערבי". יש לקוות שהעניין החדש שהערבים מעוררים בשדה הפוליטי לא יתפוגג אחרי הבחירות, ושהבטחות הבחירות לא יתבררו — שוב — כהבטחות שווא. אבל בטווח המיידי יש לפעול לאלתר לאישור ולתקצוב של התוכנית למאבק באלימות בחברה הערבית.

הגיע הזמן להסיר את המירכאות מהמושג "האלימות בחברה הערבית", ולהעמיד אחת ולתמיד את הטיפול הממשי בה בראש סדר העדיפויות הממשלתי.