אחרי עיכובים רבים, החל מבצע החיסונים לפועלים פלסטינים שעובדים בהיתר בישראל ובהתנחלויות. מדובר בצעד חשוב, שחייב להיות ראשון בשורה של צעדים שיביאו בסופו של דבר לחיסון כלל האוכלוסיה הפלסטינית. יש לדחות את ההיגיון שלפיו האחריות של ישראל על הפלסטינים נגמרת במחסום. קל וחומר בשעה שלממשלות ישראל יש תביעת בעלות על השטחים הכבושים עצמם.

לישראל יש מחויבות אפידמיולוגית, מוסרית, משפטית (הנגזרת מחובתה כ"כובש" לפי אמנת ז'נבה) על כלל האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים, ולא רק על אלו שעובדים בעבורה. כל ניסיון לחמוק מהחובה זו יתרום להמשך התחלואה בתוך ישראל, אך חשוב לא פחות — ישמש ראיה לחוסר ההיגיון וחוסר המוסר שבסיס משטר הכיבוש שמפעילה ישראל. אם ישראל שולטת במרחב, והיא בהחלט שולטת בו ובכל המעברים והכניסות אליו, מוטלת עליה החובה לדאוג לרווחתם ולשלומם של כל מי שחיים במרחב הזה. הפלסטינים הם לא רק עובדים באתרי הבנייה ומפעלי התעשייה, הם גם בני אדם שזכאים להגנה מפני הנגיף.

במקום לסחור בחיסונים עם ממשלות בעולם כדי שיעבירו את השגרירויות שלהם לעיר הקודש, על ממשלת ישראל להעביר את כל עודפי החיסונים היומיים לפלסטינים. אין זה מתקבל על הדעת שבנימין נתניהו מעדיף קניית תמיכה דיפלומטית באמצעות שאריות של חיסונים, על פני חיסון הפלסטינים.

יש לשאוף להידוק התיאום הרפואי עם הרשות הפלסטינית. לצד חיסון הפועלים, על ישראל לדאוג להעברת חיסונים לגורמי רפואה פלסטיניים ולאוכלוסיות בסיכון. בהמשך עליה לעבוד בשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית כדי להשיג ולרכוש מלאי מספיק של חיסונים לכל האוכלוסייה. כמו כן, על ישראל להקל על העברת החיסונים לגדה ולעזה, באופן בלתי תלוי במיקוח הביטחוני בעניין השבויים, החיים והמתים.

זהו לא רק הדבר הנכון לעשותו מכל בחינה שהיא, זהו גם אינטרס בריאותי ישראלי. נגיף הקורונה אדיש לקו הירוק. לכן חיסון של האוכלוסייה בצדו האחד תוך הזנחת חיסונם של מיליוני הפלסטינים המתגוררים מצדו השני, יחבל במאמץ למיגור המגפה. הדרך לעוצרה עוברת דרך חיסון הפלסטינים. גם הדרך להיות בני אדם.