אפליקציה שמשרתת את מפלגת תקווה חדשה בראשות גדעון סער, שאבה את פרטי אנשי הקשר מהטלפונים הניידים של פעילי המפלגה (סיסמאות כרטיסי אשראי, מספרי טלפון וכו'), הפרה את פרטיותם של אנשי הקשר שלא נתנו את הסכמתם לכך והביאה לחשיפת מאגר המידע, שהכיל פרטים אישיים של אזרחים ברשת האינטרנט.

אין זה האירוע הראשון של כישלון אבטחת מידע במהלך מערכת בחירות. לפי הרשות הממשלתית להגנת הפרטיות, אירוע חמור כזה אירע במערכת הבחירות לכנסת ה–23, אז דלף לאינטרנט פנקס הבוחרים ומידע אישי רגיש נוסף שהוזן לאפליקציית אלקטור. הרשות אמנם התייחסה לפרצה, שבה השתמשו לפני שנה מפלגות הליכוד וישראל ביתנו, אך עד היום הן לא נקנסו ולא ידוע על פיקוח ממשלתי נוסף שהוטל על האפליקציות. פרצות אלו הופכות את מערכות הבחירות לאיום אסטרטגי.

הסיבה לכך שהממשלה לא קידמה חקיקה שתסדיר את השימוש באפליקציות להמרצת בוחרים ברורה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הדיגיטל והסייבר דוד אמסלם, כמו גם פוליטיקאים אחרים — מאמינים כי אפליקציית אלקטור היא הנשק הסודי שלהם, שיביא להם את הניצחון בבחירות. לכן אין להם אינטרס להגביל את כוחה. בישראל שטוענת שהיא שואפת להיות מעצמת סייבר מדובר במפגן צביעות מהמדרגה הראשונה.

התוצאה היא שעולם המסרים המיידיים פרוץ: ילדים בני תשע מקבלים הודעות טקסט מפוליטיקאים; פעילים פוליטיים נוזפים בטלפון בבוחרים שלפי מאגר הנתונים שבידיהם עוד לא טרחו להצביע; ואזרחים תמימים מגלים כי מאגר מידע ובו הם מסומנים כתומכי ימין ושמאל חשוף לכל המעוניין בכך. אסור להתרגל לכך.

גם בהיעדר דליפת מידע, עצם העובדה שקיימים מאגרי נתונים בישראל, שבהם כל אזרח מסווג על בסיס נטיותיו הפוליטיות, מאיימת על חופש הפרט ועשויה לגרום בבוא היום לאפליה על בסיס דעות פוליטיות.

הקשר בין המפלגות לבוחרים צפוי להתבסס יותר ויותר על אמצעים דיגיטליים. במקביל, לא ניתן לסמוך על הממשלה שתדע להגביל את כוחן של האפליקציות הללו בגלל ההסתברות הגבוהה שהמנצח בבחירות תמיד ירצה לשמר את כוחן.

לכן, אחרי האזהרות שקיבלו במערכות בחירות קודמות, על הרשות להגנת הפרטיות להטיל קנסות כבדים על המפלגות שפוגעות בפרטיות האזרחים. בנוסף יש לשקול הליכים פליליים במקרים של הפרות חוזרות או התנהגות לא זהירה ואחראית של מנהלי הקמפיינים.