"חוק הסדרי משפט ומנהל" העוסק, בין השאר, בנכסי יהודים במזרח עיר הקודש מלפני 1948, שנחקק בשנת 1970 על ידי הכנסת הישראלית, מעניק ליהודים שעזבו את בתיהם ונכסיהם במלחמת 1948 לקבל אותם חזרה.

אף שכל המשפחות היהודיות שחל עליהם החוק, קיבלו פיצוי מלא מהממשלה הישראלית. בגלל המלחמה ההיא גם משפחות פלסטיניות, נאלצו לעזוב את נכסיהם, אבל החוק הישראלי לא מעניק לפלסטינים לחזור אליהם. במלחמת 1948 שתי אוכלוסיות של יהודים ופלסטינים עזבו את רכושם, אבל החוק הישראלי נותן לקבוצה אחת זכאות להשיב את רכושה ללא קשר לפיצוי שקיבלה ואילו האוכלוסייה השניה המתגוררת לעתים מאות מטרים מנכסיה במערב העיר, לא יכולה להשיב את רכושה. זהו חוק הסדרי משפט ומנהל שאין לו משמעות אחרת חוץ מכך שהוא חוק גזעני.

חוק הסדרי משפט ומנהל מלמד על המהות הגזענית והלא אנושית של הישות הישראלית. מפני הנכסים לא מוחזרים לבעליהם או ליורשיהם החוקיים, אלא לעמותות ימין שאין להן שום זיקה או קשר לנכסים הללו כאשר משתלטות על הנכסים ומגרשות מצד שני את הדיירים הפלסטינים מבתיהם.

זה מה שהיה בשכונת בטן אלהווא בסילוואן בעיר הקודש הכבושה. במקום הזה נמצא "הקדש בנבנשתי" (Hekdesh Benvenisti  ) שהוקם בסוף המאה ה– 19 בעיר הקודש לטובת התימנים העניים. במקום הזה נמצאים שני מבנים מאורכים עם עשרות חדרי מגורים בבטן אלהווא עבור משפחות עניות. בשנות ה – 30 במאה הקודמת, הורה השלטון הבריטי לתושבים היהודים לעזוב את השכונה וההקדש נעזב. אלא שבשנת 2001 מתנחלי עטרת כהנים קיבלו לידיהם את ניהול ההקדש, אחרי עשרות שנים שבהן התגוררו פלסטינים במקום, בנו בתים, מכרו וקנו דירות, בלי שאף גורם כולל הרשויות הישראליות "האחראיות" על נכסי היהודים, טענו דבר נגדם. מאז הרגע הראשון התיחסה עמותת עטרת כהנים בעויינות כלפי הפלסטינים תוך נקיטת צעדים שמטרתם לאלץ את הפלסטינים דיירי המקום לעזוב אותו. עמותת עטרת כהנים הגישה עשרות תביעות נגד כ-100 משפחות (700 נפשות) כדי לפנות אותן מבתיהן ולהכניס במוקמן מתנחלים. 14 משפחות כבר פונו, עשרות נוספות ממתינות לפסק דין או להחלטות בערעור. אמנם מעשים גזעניים נפסלים אלה, מבטאים מהלכים פוליטיים בכסות משפטית. אבל מעשים כאלה לא  יטיבו גם עם היהודים.