העיכוב במינויי הבכירים בישראל הגיע לבג"ץ לאחר שהתפרסמו, שני מסמכים שכתב היועץ המשפטי לממשלה הקשורות לתפקודו של ראש הממשלה. הראשון - חוות-הדעת של אביחי מנדלבליט, המטילה על נתניהו שורה ארוכה של מגבלות בנוגע למינויים במערכת אכיפת החוק ובמערכת בתי המשפט, לרבות מינויי בעלי תפקידים שעסקו או עוסקים בתיקיו הפליליים.

השני - מכתב לראש הממשלה ולראש הממשלה החליפי בו התריע היועץ כי יתקשה להגן בבג"ץ על העיכוב במינויי קבע לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, לרבות תפקיד המפכ"ל והפרקליט. מנדלבליט הדגיש במכתב כי מוטלת על הממשלה חובה משפטית להפעיל "במהירות ראויה" את סמכותה למנות בעלי תפקידים, וכי אין סיבה עניינית לעיכוב.

שני המסמכים קשורים זה בזה. סירובו של ראש הממשלה להביא מינויים לאישור הממשלה נובע מהסכסוך בין הליכוד לבין כחול לבן על האופן בו יבוצעו מינויי הבכירים.

העיכוב במינויים מביא לאיוש מתמשך של משרות רגישות במערכת אכיפת החוק על-ידי ממלאי-מקום, דבר השקול, הלכה למעשה, לקביעה של ראש הממשלה את זהותם של מאיישי משרה בעת הנוכחית, ללא הליך המינוי הקבוע בחוק וחרף ניגוד העניינים בו הוא מצוי ביחס למינויים אלה.

עיכוב המינויים במערכת אכיפת החוק נעשה בניגוד להתחייבות לבג"ץ, ותוך התעלמות מההנחיות בהסדר ניגוד העניינים שמחייבים את נתניהו.

פרופ' יובל שני כתב כי אם כן, כל קשר בין הסדר ניגוד העניינים שערך מנדלבליט לבין התנהלותו של ראש הממשלה בקשר למינויים במערכת אכיפת החוק ולהתקפות על בכירים במערכת זו, הוא מקרי ביותר. ברור כי הציפייה שהסדר ניגוד עניינים יפתור את הבעיה הקשה הנובעת מהמצב בו נתניהו מכהן כראש הרשות המבצעת, במקביל למשפט שמנהלת נגדו מערכת אכיפת החוק של אותה הרשות, הייתה חסרת בסיס.

בנסיבות אלה, שבה לקדמת הבמה השאלה אם סירובו של נתניהו לכבד הלכה את המגבלות המשפטיות המוטלות עליו, צריך להוביל להוצאתו לנבצרות. הקמפיין של סביבתו הקרובה של ראש הממשלה נגד מערכת אכיפת החוק, מקיים התנאים שקבע בג"ץ בעתירה שהגיש יואב יצחק בפרשת אולמרט - לפיהם יש אפשרות להורות על יציאת ראש הממשלה לנבצרות, עת פעולתו אינה מאפשרת קיום הליך משפטי ראוי כנגדו. מה עוד, קיים חשש כי מאבקו של ראש הממשלה סביב משפטו בגין עבירות של הפרת אמונים, מלוות אף הן בהפרת אמונו של הציבור.