תקיפתו של חבר הכנסת עופר כסיף על ידי שוטרים בהפגנה בשכונת שייח ג'ראח שבמזרח עיר הקודש חייבת לזעזע את כל המערכת הפוליטית. העובדה שכסיף השתתף בהפגנה לא אלימה ומצא את עצמו בחדר מיון, עם משקפיים שבורים וחולצה קרועה, בעקבות תקיפתו על ידי שוטר, היא פגיעה לא רק בחסינות שלו כנבחר ציבור, אלא גם בחופש המחאה.

אין זו הפעם הראשונה שבה המשטרה פוגעת בחסינותם של חברי כנסת. רק בשנה האחרונה פגעה המשטרה בח"כ יוראי להב הרצנו בעת פינוי מאהל המחאה בבלפור, ובח"כ בצלאל סמוטריץ', שביקש להגיע אל זירת האירוע שבה נהרג פעיל הימין אהוביה סנדק בן ה-16, על פי הנטען כתוצאה מהתנגשות מכוונת של רכב משטרתי. פעם אחר פעם המשטרה מתעלמת מחסינותם של חברי הכנסת ונוהגת כלפיהם באלימות.

האלימות המשטרתית כלפי כסיף היא סימן נוסף לזלזול המשטרה בזכות המחאה. העדות הטובה ביותר לכך היא טענת המשטרה כי השוטר כלל לא ידע שכסיף הוא חבר כנסת. כלומר, השוטר חשב שמדובר באזרח מן השורה בהפגנת שמאל, ועל כן מותר להכות אותו.

בתחילה המשטרה אף טענה כי כסיף הוא שתקף את השוטר. כסיף הכחיש זאת מכל וכל, וגרסתו אכן נתמכה על ידי תיעוד של האירוע בידי אחת המפגינות. לפי התמונות שצילמה, אין עדות לאלימות מצד כסיף. מה שכן נראה בתיעוד זו התנהגות פראית, ברוטלית ואלימה של שוטר שאיבד שליטה על עצמו, ופעל בגיבוי מפקדיו. באורח פלא, ככל הידוע בשלב זה, מצלמות הגוף של המשטרה, שהוכנסו לשירות על מנת למנוע אלימות שוטרים, לא תיעדו את האירועים הרלוונטיים. כמובן, מי היה מאמין לכסיף אלמלא האירוע תועד בידי המפגינים?

כמעט כל המערכת הפוליטית גינתה את התנהלות המשטרה, כולל יו"ר הכנסת יריב לוין. אלא שדווקא השר ל"ביטחון הפנים" אמיר אוחנה החריש. אין מה להתפלא — אוחנה הוא מי שעומד מאחורי גישת "מי שירים יד על שוטר, דמו בראשו". בשתיקה זו נותן אוחנה אור ירוק לשוטרים להמשיך לנהוג באלימות לא רק נגד מפגינים אלא גם נגד חברי כנסת.

רק באחרונה השתחרר משירות במשטרה מפקד מחוז עיר הקודש, ניצב דורון ידיד, שהפעיל באורח קבע יד קשה נגד מפגיני בלפור. התנהלות השוטרים בשייח' ג'ראח מעידה כי מחליפו, דורון תורג'מן, לא הביא אתו רוח חדשה שתשקם במשהו את האמון בחופש המחאה.