"סבב הלחימה" האחרון בין בנימין נתניהו, לישראל נגמר בכניעה של נתניהו. שלוש שעות לפני שבג"ץ היה אמור לדון במינוי הבלתי חוקי של אופיר אקוניס לתפקיד שר המשפטים, החליט נתניהו למנות את יו"ר כחול לבן, בני גנץ, לשר המשפטים בממשלת המעבר. מינוי, שאושר מיד בסבב טלפוני. בנוסף הודיע הנאשם בפלילים, כי בכוונתו להביא ביום ראשון לאישור הממשלה את מינוי השרים החסרים.

אין להקל ראש בחומרת האירוע. נתניהו כהרגלו יצא למבצע שטיפת־מוח קולקטיבית, שבה הוא מבקש לעוות את פני הדברים ולגרום לציבור להאמין, שהבלתי חוקי הוא חוקי, העקום הוא ישר והנוכל הוא קורבן. "ראש הממשלה הגיש תגובה מפורטת לבית המשפט העליון ששוללת לחלוטין את הטיעון שהדיון שהתקיים בממשלה היה בניגוד לחוק", נכתב בהודעת ראש הממשלה. נתניהו הוסיף, שבסמכותו למנות שר משפטים וכי בית המשפט והיועץ המשפטי "אינם ממשלת־על".

זאת תמיד אותה השיטה: לא הוא זה שהפר בריש גלי את חוק היסוד שהוא עצמו חוקק, זו שוב חבורת הקושרים בראשות היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הפרקליטות, גדעון סער, נפתלי בנט ואשתו של זאב אלקין, שתפרו לו תיקים ומובילים הפיכה שלטונית כדי להמליך את "השמאל" ואת אבתיסאם מראענה.

אלא שהאמת פשוטה מאין כמותה. כפי שהסביר מנדלבליט: לפי חוק ממשלת החילופים — חוק יסוד, שנתניהו עצמו רקח במסגרת המזימה להקים ממשלת רוטציה ולפרק אותה רגע לפני שמגיעה השעה להתחלף בשלטון — אסור לערוך הצבעות בלא הסכמת שני הגושים; וראש הגוש של גנץ לא הסכים למינוי אקוניס. נקודה.

למרות נסיגת נתניהו רק עניין של זמן הוא עד הפיצוץ הבא. נתניהו אינו בוחל באמצעים כדי להישאר בשלטון, והוא נתמך בידי חבורת צייתנים עיוורת, שבמקום לרסן אותו התמסרה לחלוטין למרותו. שורה של שרים וחברי כנסת העדיפו לבייש את תפקידם ואת עצמם, ובלבד שהבוס לא יכעס עליהם. הנזק הגדול שנתניהו גורם לדמוקרטיה, לחוק ולמינהל רשום גם על שמם.

ראשי גוש השינוי, שצפו בבעתה במתרחש, מוכרחים להניח לחילוקי הדעות האידיאולוגיים ביניהם, קשים ומרים ככל שיהיו, ולהקים ממשלה, שתשים סוף לשלטון הרעיל של האיש המסכן הזה. כדי לקיים את המאבק האידיאולוגי בין ימין לשמאל יש קודם כל להבטיח, שהדמוקרטיה תעמוד על תלה.