בנימין נתניהו היה צריך למתוח את החבל במידה יוצאת דופן כדי לגרום ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לקבוע כי הממשלה בראשותו פועלת "במודע ובמכוון באופן לא חוקי". מעולם לא נשמעה הצהרה כזאת מפי היועץ המשפטי לממשלה. המחטף השערורייתי שעשה מחנה נתניהו בממשלת המעבר, שבו אושר כביכול מינויו של אופיר אקוניס לשר המשפטים, גרר את ישראל לסף משבר חוקתי.

הממשלה התכנסה בהוראת בג"ץ כדי למנות שר משפטים. נתניהו, שבכל מקרה שלטונו מהלך על גבולות הלגיטימיות, התנגד להצעה למנות את בני גנץ לשר המשפטים, והעלה להצבעה את ההצעה למנות את מקורבו אקוניס לתפקיד. שרי הליכוד, בניצוחו של נתניהו, בחרו להתעלם מאזהרתו של מנדלבליט. זה התריע לפניהם שעצם ההצבעה החד־צדדית — בלי הסכמתו של גנץ, כנדרש על פי ההסכם הקואליציוני — אינה חוקית. ומכל מקום מכיוון שלמחנה גנץ יש כוח שווה בממשלה, בלא קשר למספר השרים המכהנים בכל צד — התוצאה היא תיקו, ומשמעותה היא שאקוניס לא מונה.

שרי הליכוד החלו לחגוג את המינוי שלא היה, ובכך הכריחו את מנדלבליט לעדכן את בג"ץ שלמרות חגיגותיהם לא מונה שום שר משפטים בישיבת הממשלה. רק היה חסר שאקוניס, שפעם אחר פעם מתגלה כחסר חוליות, היה בא למשרד המשפטים ומנסה להידחף בכוח ללשכת השר.

אם אלה הם ימיו האחרונים של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה, נראה שהוא החליט לחרב את מה שנשאר משלטון החוק ומהממלכתיות במוסדות השלטון. נראה שהתנהלותו מחושבת, ושבכוונת מכוון הוא מנסה להסלים את העימות בינו ובין כלל המערכת המשפטית — בג"ץ, היועץ המשפטי לממשלה וכלל המשפטנים באשר הם.

מעשיו של נתניהו כבר מזמן היו אמורים לגרום למנדלבליט להכריז שנבצר מראש הממשלה לכהן בתפקידו. מהלכיו האחרונים אמורים לשכנע גם את היועץ המשפטי הספקן וההססן ביותר כי נתניהו אינו כשיר להיות ראש הממשלה אפילו יום אחד נוסף.

היה על היועץ להתייצב באומץ, ולהצהיר לפני בג"ץ ולפני הציבור כולו כי שגה בהודעתו שהגיש לבית המשפט, ושמהלכיו האחרונים של הנאשם מבלפור נשאו אותו אל מעבר לסף הנבצרות.