המנדט שהעניק ראובן ריבלין לבנימין נתניהו להרכבת קואליציה פקע. נכון ליממה שלפני, נראה שכל המאמצים של נתניהו במהלך 28 ימי המנדט העלו חרס, והוא כשל ולא הצליח להציג ממשלה. מפלגתו של גדעון סער, תקווה חדשה, לא סטתה לרגע אחד מהתחייבותה להחליף את נתניהו; גם כחול לבן של בני גנץ היתה נחושה לשים סוף לשלטונו.

נתניהו מבין שמצבו קשה, ולכן הכריז שיסכים שיו"ר ימינה, נפתלי בנט, יהיה הראשון ברוטציה ויכהן כראש ממשלה למשך שנה. אלא שהמילים של נתניהו, כמו תמיד, ריקות מתוכן. הברירה היחידה שנותרה בידיו היא להקים ממשלת ימין המורכבת מהליכוד, המפלגות החרדיות, ימינה והציונות הדתית, ובתמיכת רע"ם.

נתניהו אמנם זוכה לתמיכת כל אלה, לרבות ימינה, כפי שהבהיר בנט ("לא צריך לשכנע אותי, תביא ממשלה, אנחנו מוכנים לעזור"), אך יש לו בעיה: כדי להציג ממשלה הוא צריך לשכנע את יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', "להתבולל פוליטית" ולחבור לממשלה שנשענת על רע"ם. אלא שסמוטריץ', נאמן לעקרונות הלאומניים־הגזעניים שלו, הבהיר פומבית, בפעם המי יודע כמה, כי הוא דבק בסירובו להצטרף לממשלה שתיתמך בידי רע"ם. סמוטריץ' החזיק בעמדה זאת, ולנתניהו לא היתה יכולת להציג ממשלה.

בניגוד לנתניהו, יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, מאמין שיש בידו להקים ממשלה. בישיבת סיעה הצהיר, ש"בעוד יומיים אנחנו יכולים להשביע ממשלה חדשה. היא לא תהיה מושלמת, אבל היא תהיה ממשלה שתיקח אחריות ותעסוק בניהול ענייני האזרחים". לפיד נהנה מתמיכה של 45 ח"כים שתומכים בהקמת ממשלה בראשותו. זאת מבלי לקחת בחשבון את בנט וחבריו למפלגת ימינה, שעוד צריכים להחליט האם הם בשלים לשינוי ולפרידה מנתניהו.

גם אם הממשלה של לפיד לא היתה אפויה, וגם אם נדרשו יותר מיומיים כדי להשביע אותה, לפיד היה בעל הסיכויים הגדולים ביותר להצליח במשימה. לכן גם לא היתה שום סיבה שימליץ על בנט — שעומד בראש מפלגה עם שבעה מנדטים בלבד ושמפלרטט עם שני הצדדים מעמדה של סחטנות פוליטית — לקבלת המנדט.

אחרי 28 ימים של התברברות פוליטית, ספינים אינסופיים וסירוב להכיר במצבו העגום, תם זמנו של נתניהו.