ביום 4 במאי הסתיים המנדט שניתן לבנימין נתניהו, כדי להרכיב ממשלה. לאחר האירוע הנורא במירון הועלתה האפשרות — על ידי מקורבי נתניהו — שהוא יבקש מראובן ריבלין, להאריך את זמן המנדט שניתן לו להרכיב ממשלה. כל זאת בתואנה, כי בשל האירוע פסקו המגעים להקמת הממשלה, ולכן נדרש לכך זמן נוסף. אפשרות זו היתה מוכרחה לרדת מעל הפרק.

לנתניהו ניתנו 28 יום כדי לנסות להרכיב ממשלה. מדובר בתקופת זמן ארוכה די כדי לבדוק, אם ביכולתו לעמוד במשימה. מאחר שבפרק הזמן הזה לא השתנה דבר בקשר לסיכוייו לעשות זאת, ונתניהו עצמו אומר שאינו מסוגל להציג ממשלה חדשה — היה צריך להעביר את המנדט בחצות של אותו יום לגוש השינוי.

עצם הטלת המנדט על נתניהו — נאשם בפלילים בעבירות חמורות, שמשפטו מתנהל באינטנסיביות בימים אלה — היתה מוטעית, ואף הבליטה את חולשת ריבלין, שטען, "ידי כבולות וכך החוק מחייב".

המצב המשפטי של נתניהו הקרין גם על מצבו הפוליטי. כל זאת משום שקיימת התנגדות מובנית בכנסת, משמאל וגם בקרב חלקים בימין (גדעון סער, אביגדור ליברמן), לאפשרות שנתניהו ירכיב שוב ממשלה. גם ריבלין עצמו במעמד הטלת המנדט הטיל ספק ביכולת של נתניהו לעשות זאת, אף על פי שקיבל את מספר הממליצים הגבוה ביותר ולמרות העובדה שהמפלגות החרדיות נאמנות לו.

בניגוד ללחץ החוקתי שהופעל על ריבלין לתת את המנדט לנתניהו — בשאלת הארכת המנדט הדברים שונים בתכלית. בלי להידרש לשאלת האחריות של נתניהו ושריו לאירוע במירון, או לכניעתם ללחצים הפוליטיים שהופעלו — סוגיות חשובות, שיש לקוות שייחקרו ביסודיות בוועדת חקירה ממלכתית — לא היתה שום סיבה לכך, שאחרי 28 יום של ניסיונות הרכבה עקרים תינתן לנתניהו ארכה רק משום שהאירוע אירע כארבעה ימים לפני פקיעת המנדט. היה בכך משום מתן פרס לנתניהו ולממשלתו הכושלת.

הגיע הזמן לשים קץ למדיניות הטריקים והשטיקים שמנהיג נתניהו, שנהפכה לקלסתר הקבוע של ממשלתו. בלוני הניסוי המופרחים באוויר בידי השופרות של נתניהו, כדי לבדוק עד כמה ניתן לדרדר את הדמוקרטיה והמינהל התקין, היו מוכרחים להיתקל בסירוב מוחלט.