הסבב האחרון בתוקפנות הישראלית על רצועת עזה, הוביל לתגובות חריפות בכל העולם, אפילו מצד תומכיה של ישראל. היו אלה שהביעו סלידה מישראל וניבאו על סיום הפיקציה בשם הציונות.

באתר מונדו ווייס מצטטים ציבה תיאר (Tziva Thier) מורה לשעבר, ציונית ליברלית אמריקנית ישראלית, שהסבירה את ההבדל בין אנטי ציונות ואנטישמיות. היא אומרת כי אנטי ציונות היא התנגדות לתנועה פוליטית בכך שהיא לאומנות. כי הציונות היא לאומנות. אך אנטי שמיות היא התנגדות לקבוצה של אנשים בגלל הדת שלהם. אז אין כל קשר בין אנטי ציונות ואנטישמיות. היא אומרת שישראל מבצעת פשעים וזה לא יהדות אלא לאומנות.

עיתון גוארדיין שיוצא לאור בלונדון, פרסם גם מאמר בשבוע שעבר והביע חרטה על כך שבשנת 1917 תמכה בריטניה בהצהרת בלפור ואפשרה לציונים לכבוש את האדמות הפלסטיניות.

נציג זכויות האדם באו"ם פרסם דווח בו כינה את ישראל כישות אפרטהיד שמדכא את הפלסטינים. גם מכון קרנגי פרסם דווח בו חשף ראיות על האפרטהיד בישראל וביקש מהממשל בארה"ב ללחוץ על ישראל ולאלץ אותה להתנהל בצורה שיוונית יותר כלפי פלסטינים.

הסופר היהודי פיטר ביינרט (Peter Beinart) פרסם מאמר ותמך בפיתרון שתי מדינות לשני עמים וקרא לממש שיווין זכויות לכל העדות בישראל תוך הבעת תמיכה בחזרת הפליטים הפלסטינים לבתיהם. 

גם התנועת החברתית ליישום הצדק שכריזה על קיומה בארה"ב אשתקד, הביעה עמדה קשוחה נגד ישראל, משום שאי אפשר ל"התנגד לעליונות הגזע הלבן" באמריקה ובאותו זמן לשתוק מול עליונות "העדה היהודית בשטחים הכבושים".

גם הלובי היהודי "ג'יי סטריט" באמריקה התחיל לדאוג על התרחקות הצעירים היהודים מישראל. אפילו לימיניים הלהוטים בתמיכה בישראל, נמאס מהשקרים שנאמרו על ישראל. מקס בוט (Max Boot) הניאושמרן למשל כתב בחשבון הטוויטר שלו כי הבעיה היא התאבון הפתוח של ישראל לשלוט בשטחים בגדה המערבית. מקס מות כתב ביחס לתקיפות של ישראל נגד עזה "זו מלחמה שישראל לא תנצח בה"

העיתונאי האמריקני עלי אבונימה (Ali Abunimah) כתב כי אנחנו נכנסנו לישורת האחרונה של סיפור הציונות. היא מיצתה את הכוח שלה ואנחנו בסוף הסיפור הזה.

לכן אפשר לומר, כי אם ישראל תמשיך על ההקיצוניות שלו והפוליטיקאים האמריקנים ימשיכו לתמוך בה, ההתקוממות הפלסטינית, תמשיך במאבק עד החזרת הזכויות שלה וזה יכול להיות העונה האחרונה של סיפור הציונות.