המילים של רמטכ"ל אביב כוכבי על כך שפעולת החיילים צריכה להיות "דוגמה טובה" לחוד ומעשים של חיילי ישראל לחוד. "פעולת החיילים" בצומת גוש עציון, שגרמה למותה של פלסטינית בת 60, תושבת הכפר חוסאן, היא ההפך המוחלט של כל מה שכוכבי טען: היא אות קלון על צבא ישראל ועל ישראל.

בסרטון המתעד את האירוע רואים אישה מבוגרת עוטה מסכה נגד קורונה, משתרכת באיטיות מופגנת לעבר חיילים חמושים במקום, ובידה השמוטה סכין מוחזקת ברישול. החיילים זועקים לעברה פעם אחר פעם שתניח את הסכין, ויורים באוויר. האשה ממאנת להניח את הסכין וממשיכה להשתרך לעברם, עד שנשמעות שתי יריות. לפי צבא ישראל, היא נורתה בפלג גופה התחתון, אך לפי הסיכום הרפואי הרשמי של בית החולים היא נורתה בבטנה.

זה היה מפגן של חוסר אונים, של חוסר תושייה ושל חוסר פרופורציות. מקרה מובהק של שימוש מופרז בכוח: בחורים צעירים, חזקים וחמושים מול אישה אחת, מבוגרת, חלשה, ככל הנראה מעורערת בנפשה. השימוש בכוח עודף מול איום שכזה הוא ביטוי של חולשה. ולחולשה הזאת קדמו שיקול דעת לקוי וציות אוטומטי, חסר מחשבה, לכללי הפתיחה בירי. התנהלות החיילים היא עדות לחרדה של הכוחות בשטח, אך לא ברור היכן מקורה — אם מהאויבים ואם מהמפקדים, שמא משניהם יחד.

אם לא די בתיעוד הזה בשביל להבהיר לכוכבי שיש בצבאו בעיה של יד קלה מדי על ההדק, כדאי להקשיב לאחיה של האישה. האח אמר כי מצבה הנפשי היה מעורער והיא סבלה מדיכאון ומחרדה. היא ניסתה להתאבד לפני כמה שבועות בנטילת כדורים, ובדו"ח המרכז לבריאות הנפש שבדק אותה יום קודם לכן צוין כי היו לה מחשבות אובדניות. לפיכך ייתכן שהאישה החליפה שיטת התאבדות אחת באחרת, אפקטיבית יותר: במקום ליטול כדורי שינה היא ספגה כדורים של צבא ישראל. היד הקלה של צבא ישראל על ההדק הפכו אותו למפעל של המתת חסד — כל שצריך הוא להחזיק סכין ביד, וצבא ישראל כבר יעשה את העבודה.

התקרית הזאת צריכה להדיר שינה מעיניו של כוכבי, של צבא ישראל כולו ושל החברה בישראל. על כוכבי ועל הדרג הפיקודי כולו לפעול כדי שאצבעותיהם של החיילים על ההדק לא יהיו קלות כל כך.