שר החינוך, יואב גלנט, יכול להיות מרוצה. לא מהתנהלותו האישית או מתפקוד משרד החינוך במשבר הקורונה, אלא מהמצאה שבוודאי יבקש לרשום על שמו: הקמת טריבונל לבחינת עמדות פוליטיות, במיוחד כאלו שממשלות הימין מבקשות להעלים. זו המשמעות האמיתית של הזמנתו של פרופ' עודד גולדרייך ממכון ויצמן לשימוע על דעותיו ופעילותו הפוליטיות ב–16 השנים האחרונות, במסגרת "הליך הבדיקה שהתקיים בשאלת מועמדותך לפרס ישראל", כפי שמציין ביובש המכתב הרשמי.

אסור להסכים למכבסת המילים: מדובר בחקירה שנועדה להלך אימים, לסמן אויבים פנימיים ולהמשיך במסע הדה־לגיטימציה של עמדות שמאל — בדרך לשלילת פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב מפרופ' גולדרייך. המסר ברור: כך יעשה למי שמעז להזכיר, בישראל ולעולם, את חטא הכיבוש.

גלנט אמנם נושא באשמה של הקמת ועדה מקארתיסטית, אך לביזיון שותפים גם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ושופטי בג"ץ, שאישרו מפחדנות, קוצר ראות או אולי הסכמה — את בקשתו של שר החינוך לבדוק אם קריאה לאיחוד האירופי להפסיק לשתף פעולה עם המוסד האקדמי באריאל, יכולה לשמש עילה מספקת לפסילתו של גולדרייך.

מההזמנה לשימוע מתבררים "סעיפי האישום" של גלנט. אלה כוללים בין השאר מכתב תגובה מ-2005 לכתבה שפורסמה ב"גרדיאן" הבריטי, ועצומה נגד "חוק החרם" מ–2011, שעליה חתמו מאות אנשים. פעם נוספת נשלף הצורך לברר את "העמדה העקרונית" של המדען ממכון ויצמן כלפי ה־BDS לצד רמיזה כי גם ביקורת על שיתוף הפעולה בין האקדמיה הישראלית למערכת הביטחון איננה מותרת.

בתחילה נדרש פרופ' גולדרייך להופיע לפני "שופטיו" שבמשרד החינוך. זה היה כנראה השלב שגם היועמ"ש הבין כי גלנט איבד כל רסן, והשימוע הפיזי הוחלף בבקשה לקבל תגובה בכתב. זו גם זו פסולה. טוב עשה גולדרייך כשהבהיר כי אינו מתכוון לשתף פעולה עם החקירה. על השופטים בבג"ץ להבהיר כי רדיפה פוליטית איננה מותרת.

זוכרים את הימים שבהם הימין היה המחנה הליברלי בישראל, שנלחם במקרתיזם המפאיניקי והטיף לחופש הביטוי? עצוב ועלוב לראות מה נהייה מהליכוד, אבל זה מה שקורה אחרי כל כך הרבה שנים בשלטון. הם הפכו למפלגה מושחתת ומסואבת.