ביום שישי האחרון של הרמדאן התפללו עשרות אלפי מאמינים במסגדים שבאל אקצא. בסיום התפילות, פלסטינים יידו אבנים על השוטרים, שהגיבו באגרסיביות רבה ופינו בכוח את המתפללים מרחבת המסגדים. העימותים בשטח אל אקצא, בעיר העתיקה ובשכונת שייח ג'ראח נמשכו שעות ארוכות, ובסופם נמנו יותר מ–200 פלסטינים פצועים.

בסרטונים שצולמו באל אקצא ובעיר העתיקה נראו שוטרים מיידים רימוני הלם על ילדים, תוקפים עיתונאים ונכנסים למרפאה בשטח אל אקצא תוך גרימת נזק למקום. היה זה הלילה האלים ביותר בעיר הקודש בשנים האחרונות.

מבט על האירועים שהובילו לאלימות הזו, כמוהו כצפייה בתאונת דרכים בהילוך איטי. שורה של החלטות שגויות והתנהלות כוחנית וחסרת אחריות מצד המשטרה, בגיבוי הממשלה והעומד בראשה, בנימין נתניהו, ושותפיו מהימין, תוך התעלמות מנורות אזהרה מהבהבות ומהתראות שזרמו מהעולם, כולל מירדן, הציתו תבערה. שרשרת הטעויות החלה עם חסימת מדרגות שער שכם בתחילת הרמדאן, תוך התעלמות מחשיבות המקום ומרגישות המועד כשברקע רמדאן ראשון אחרי משבר הקורונה; דחיית הבחירות ברשות הפלסטינית  וכוונה של ארגון ימין פרטי לפנות מאות פלסטינים מביתם בשייח ג'ראח. לכך יש להוסיף את ההתנהלות האגרסיבית באופן בלתי מוסבר של המשטרה נגד הפלסטינים במהלך כל חודש הרמדאן בעיר העתיקה וסביבותיה; ההתנהלות המופקרת של חברי הכנסת מהימין הקיצוני, איתמר בן־גביר ובצלאל סמוטריץ', שהגיעו לעיר ברגעי המתיחות כדי להוסיף עוד קצת שמן למדורה, וצעדת ארגון להב"ה , שתרמה עוד למתיחות.

מפקדי המשטרה לא התחשבו ברגישות הרבה של החברה הפלסטינית בעיר הקודש בעת הזו. הם קיבלו רוח גבית מנתניהו, שבשנות שלטונו הארוכות מודע היטב לרגישות הגבוהה של הפלסטינים לנעשה בעיר ובאל אקצא. ההתנהלות הזו נמשכה גם בימים שאחרי — בהם יום עיר הקודש הבינלאומי ועיד אל־פיטר — וגררו את העיר ואת הישראלים לסבב מדמם נוסף. כדי למנוע זאת, היה על נתניהו להורות למשטרה ולפוליטיקאים לנהוג בסבלנות ובזהירות. היה צריך לנסות ולקיים דיאלוג עם ראשי הציבור הפלסטיני בעיר הקודש ועם חברי הכנסת הערבים, במטרה להביא לרגיעה. כמו כן היה צריך לשקול את הגבלת האירועים הפרובוקטיביים של קיצונים, בהם מצעד הדגלים שחוצה את הרובע המוסלמי בהתרסה מוחצנת, ועליית "פעילי המקדש" למתחם אל אקצא.