העימותים בערים המעורבות הגבירו את תחושת חוסר הביטחון של רבים בציבור, וכתוצאה את הרצון שלהם להתחמש. 1,926 יהודים הגישו בשבוע אחד בקשה לקבלת רשיון לנשק אישי. מדובר בזינוק של פי שבעה מהממוצע בשבוע רגיל, שהוא 270 בקשות כאלה. זה נתון מדאיג ביותר, המעיד קודם כל על כישלון המשטרה במתן ביטחון לאזרחים.

החשש של הציבור מובן. אבל הבעיה היא, שנשק אינו משמש רק לשם הגנה. מצב שבו אזרחים מגינים על עצמם בנשק — שהם מחזיקים בו ברשיון, או בלי רשיון — הוא מצב מסוכן, העשוי להוביל להסלמה. גם המשטרה סבורה שאין זה הפתרון לעימותים ברחובות.

אלא שבעוד המשטרה מנסה לסלק את הנשק ולהשאיר את אכיפת החוק בידיה, יש שרים וחברי כנסת המעודדים את האזרחים לקחת את החוק לידיהם. למרבה הבעתה, דווקא השר ל"ביטחון פנים", אמיר אוחנה, הוא המעודד הקמה של מיליציות חמושות. "אם המשטרה לא יכולה להיות בכל מקום ובכל אירוע, זכותם של אזרחים להגן על עצמם עם כלי נשק, בוודאי עכשיו עם הפרעות שיש בעיר", אמר השר למשטרה בשבוע שעבר.

אוחנה הוא חסיד גדול של התחמשות של אזרחים בימי שגרה. זה זמן רב הוא פועל להורדת הקריטריונים לאחזקת נשק, ובאחרונה האריך את התקנה המאפשרת למאבטחים לשאת את כלי הנשק שלהם מחוץ לשעות העבודה. אם בימי שגרה אוחנה תומך בחימוש אזרחי, קל וחומר בשעת משבר. כך בדיוק צייץ: "אזרחים שומרי חוק הנושאים נשק הם מכפיל כוח בידי הרשויות, לניטרול מיידי של איום וסכנה". באותה נשימה אף נזף אוחנה במשטרה על כך שעצרה את ארבעת החשודים היהודים בירי בלוד. גם יו"ר ימינה, נפתלי בנט, התבטא באופן דומה.

בעלי רשיון הנשק החדשים יתווספו לכ–145 אלף ישראלים בעלי רשיון הנשק הוותיקים. כשמוסיפים לכך את הנשק הבלתי חוקי, מתקבל מתכון בטוח למלחמת אזרחים בנוסח המערב הפרוע. גל התחמשות פרטית מטריד גם בראי המאבק באלימות במשפחה, ובעיקר הפגיעה בנשים. במקום לאפשר את ההתחמשות הלא מבוקרת הזאת על הנהגת ישראל להגן על התושבים ולספק להם תחושת ביטחון.