למעשה, משרד החינוך תחת יואב גלנט תרם להתפרצות האלימות בימים האחרונים. שרי חינוך חדורי רוח קרב לאומנית ודרג מקצועי מתקרנף, ששיתף פעולה עמם, דיכאו בשנים האחרונות כל ניסיון לצמצם ולו במעט את הבורות, הפחד והשנאה בין יהודים לפלסטינים.

החלטת משרד החינוך לרוקן כל משמעות מהחינוך לחיים משותפים התקבלה באופן מודע. שרים ופקידים מתחלפים, אבל המדיניות נשארת. הללו בחרו שלא להקשיב להתרעות של אנשי החינוך בבתי הספר על כך שהשנאה נעשתה מרכיב מרכזי בזהות בני הנוער ועל המחסור בכלים והעדר גיבוי להתמודד אתה. גם מחקרים, סקרים שבדקו את עמדות התלמידים ודו"חות של מבקר המדינה, שהזהירו מהזנחת החינוך לחיים משותפים, לא גרמו למשרד החינוך לתקן את מדיניותו.

החבלה השיטתית של משרד החינוך בכל רמז לחיים משותפים התפוצצה לישראל בפנים עבור מורות פלסטיניות בבתי ספר יהודיים, ההסלמה עוררה חשש מקולגות ומתלמידים/

כבר לפני חמש שנים פירסם מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא, דו"ח חריף על כישלון משרד החינוך בנושא. דו"ח מעקב, שפורסם באחרונה "תחת מבקר רחמן במיוחד" גילה, כי בנקודות המרכזיות השתנה מעט מאוד. לא נקבעה מדיניות ולא גובשה תוכנית אופרטיבית; הניסיון לקבוע "מדד גזענות" בבתי הספר נבלם מגבוה; ומפגשים בין תלמידים יהודים לפלסטינים הם עדיין היוצאים מן הכלל. על כך יש להוסיף קיצוץ בתקציבים הזעומים ממילא והתנערות מהבטחה לפרסם חוזר מנכ"ל, שנועד להסדיר את הטיפול החלקי בחינוך לחיים משותפים ולתת ביטוי ל"תפישה מערכתית" במאבק בגזענות.

על רקע זה מומלץ להתייחס בספקנות לאמירות של שר החינוך, יואב גלנט, בזכות "החיים בצוותא", או לסרטונים חדשים שהמשרד מפיץ, המשותפים למורים יהודים ופלסטינים. קמפיינים יחצ"ניים אינם יכולים להחליף את השינוי הנדרש. שינוי אמיתי מחייב עדכון של תוכניות הלימודים (למשל, בהיסטוריה, גיאוגרפיה ואזרחות, באופן המכיר בנרטיבים השונים של יהודים ופלסטינים); הפיכת לימודי הערבית לחובה ליהודים; הכשרת מורים משותפת; עידוד מסגרות לימוד משותפות ומפגשים חוצי מגזרים.

ההפרדה בבתי הספר בין יהודים לפלסטינים החלה לפני המצאת ישראל ונמשכת מאז. מצב ובו צעירים משתי הקבוצות אינם מכירים אלה את אלה הוא מתכון בטוח להמשך מופעי הפחד והשנאה.