קשה להפריז בחשיבות פסק הדין של בג"ץ, כפי שקשה להמעיט מחומרת המעשים של הממשלה והכנסת. בג"ץ קבע שהממשלה והכנסת עשו שימוש לרעה בסמכותם כאסיפה המכוננת, וחוקקו למעשה חוקי יסוד מזויפים.

חוקי יסוד, כשמם כן הם: חוקים שהם בבחינת היסודות שעליהם עומד בניין החוקים של ישראל. בהעדר חוקה, הם הדבר הקרוב ביותר לחוקה ישראלית. קשה לחשוד שיש מישהו שראה ב"פשרת האוזר" — קרי, התיקון לחוק יסוד: משק המדינה ולחוק יסוד: הכנסת שיזם ח"כ צבי האוזר כדי לדחות את הדד־ליין להעברת חוק תקציב המדינה בארבע חודשים — אדן חדש במשפט הישראלי. כולם ידעו שמדובר בפרטץ' חוקתי שאולתר כדי להעביר כספים קואליציוניים למפלגות החרדיות, למנוע את פיזור הכנסת ולהעניק לבנימין נתניהו עוד כמה חודשים להמשיך להונות את בני גנץ. הדבר נעשה תוך הצהרה שמדובר בחוק יסוד, כדי ששופטי בג"ץ יחששו לפסול את ההסדר.

שופטי הרוב מתייחסים בהרחבה לעובדה שפשרת האוזר היתה חד־פעמית ונועדה לפתור מצוקה פוליטית רגעית. כשאינו מצליח להקים ממשלה בנימין נתניהו מוכן לאמץ כל טריק ושטיק, כולל שינויים תכופים באותם חוקים שאמורים לשמש יסודות יציבים למשטר בישראל. הנשיאה אסתר חיות תיארה נכוחה את ההפקרות שמתחוללת זה שנתיים ויותר: "חוקי היסוד, כמו גם תקציב המדינה, נהפכו לכלי משחק".

פסק הדין קובע שלוש אמות מידה לזיהוי שימוש לרעה בחוקי יסוד: יציבות, כלליות והשתלבות החוק במארג החוקתי. חוק יסוד חייב להתאפיין בהם. חוק יסוד אינו פתרון זמני לממשלה אחת. אם חוק לא נולד כדי להשתלב בחוקה של ישראל, הוא לא חוק יסוד.

לא במקרה אותם מחוקקים שמשתמשים בחוקי היסוד ככלי משחק פרצו בקריאות שבר חלולות על "הפיכה שלטונית" (יריב לוין), "פגיעה חמורה בדמוקרטיה" (הליכוד), ואף קריאה "לא לציית לאבסורדים" של בית המשפט (בצלאל סמוטריץ'). ככה מתנהגים אנשים שמשתתפים בהונאה ציבורית חסרת תקדים.

בג"ץ לא גילה משהו שהמחוקקים או הציבור לא ידעו, הוא רק הבהיר שהחגיגה נגמרה. דבריו רלוונטיים, כי גם בשעה זו יש הזוממים לחוקק "חוקי יסוד" מזויפים כדי לספק גחמות פוליטיות חד־פעמיות, למשל תיקון חוק יסוד שיעגן בחירה ישירה חד־פעמית לראשות הממשלה, כדי להבטיח את המשך שלטון נתניהו.