לאחר שיריב לוין, "הואיל בטובו" להודיע שהשבעת הממשלה החדשה תתקיים, החליט בנימין נתניהו להעניק מתנה מורעלת ראשונה לממשלת השינוי: בישיבת הקבינט נקבע, כי מצעד הדגלים יתקיים יומיים אחרי השבעת ממשלת בנט-לפיד.

מצעד הדגלים לא היה צריך להתקיים כלל בתקופה מתוחה זאת — לא במתווה זהיר ובטח שלא במתווה פרובוקטיבי. אלא שבממשלה המנוהלת בידי חבורת פירומנים, שיקולים עניינים נדחקים הצדה מפני התגרויות מיותרות.

מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, מפקד מחוז עיר הקודש דורון תורג'מן ובכירים נוספים גילו אחריות, כשסיכלו לפני כן את ניסיונותיהם של מפלגת הציונות הדתית וארגוני הימין לקיים מצעד שיעבור דרך שער אל חליל והרובע המוסלמי בעיר הקודש, ויצית מחדש את השטח. אלא שבמקום להישמע לגורמי המקצוע, נתניהו והשר ל"ביטחון פנים", אמיר אוחנה, הורו לשבתאי להציג בפניהם מסלולים חלופיים, כך שאפשר יהיה בכל זאת לקיימו.

אסור לטעות — לנתניהו אין ויכוח ענייני עם המפכ״ל ומפקד מחוז עיר הקודש על העובדות. נתניהו יודע היטב מהי הסיבה שבגללה סירבו שבתאי ותורג׳מן לאשר את המתווה המופרע. כל בר דעת מבין — קל וחומר ראש ממשלת ישראל — שהמצעד היה עלול להביא להסלמה ביטחונית, לחידוש ירי הרקטות לעבר ישראל ולפרץ נוסף של מהומות בערים המעורבות. אלא שמבחינת נתניהו ולהקת העידוד שלו — כל אלו אינן בגדר סיבות לביטול המצעד אלא דווקא לקיומו. אין דרך אחרת לראות זאת — נתניהו ואוחנה, יחד עם גזעני הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, ניסו להצית את האזור.

את ההחלטה שהתקבלה בקבינט, תחת מכבסת המלים "ראש הממשלה בנימין נתניהו ראה חשיבות בהגעה להסכמה רחבה על קיום המצעד", יש להבין כניסיון ציני של נתניהו להכשיל את הממשלה החדשה כבר בימיה הראשונים. נתניהו מניח שמחליפו המיועד נפתלי בנט, שגם כך עומד תחת מתקפות קשות של גורמים לאומניים, התקשה לסגת ולבטל את המצעד. העובדה שהסתבכות של הממשלה החדשה תפגע בהכרח באזרחים, היא לא חלק ממערכת השיקולים של נתניהו — אותו מעניין רק לפגוע במי שהעז לשים קץ לשלטונו ההרסני.

יש לקוות שבניגוד לתקוותו הנלוזה של נתניהו, בנט ושותפיו לממשלה ייצאו את  המלכודת שהונחה לפניהם. זה יהיה מבחנה הרציני הראשון של ממשלת השינוי.