החלטת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שלא להתערב בתיקי הפינוי בשייח ג'ראח מאששת לכאורה את התזה של המתנחלים לפיה מדובר בתיק אזרחי פשוט: בעלי קרקע שמנסים לפנות פולשים. אבל ההחלטה מתעלמת מהתפקיד המכריע שמילאו שלטונות ישראל בהפיכת ארגון ימין התנחלותי לבעליה של שכונה בה מתגוררים מאות פלסטינים. החל מהחוקים שמפלים בין יהודים לפלסטינים בכל הנוגע לרכוש מלפני 1948, דרך החלטות האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים לשחרר את הקרקע לידי היהודים, ועד להתנערות של ישראל מאחריותה כלפי התושבים הפלסטינים, שיושבו בשכונה

ב–1948 הרבה מאוד אנשים נטשו את רכושם וברחו לצד השני של הגבול. רובם המוחלט היו פלסטינים שעזבו רכוש עצום במערב וברחו מזרחה. מיעוטם הזניח היו יהודים שנטשו רכוש מועט וברחו מערבה. החוק הישראלי מאפשר רק לקבוצה השנייה לדרוש את רכושה ומונע זאת מהראשונה. הפלסטינים המתגוררים בשייח ג'ראח הם פליטים שנטשו רכוש במערב וברחו מזרחה. המתנחלים קיבלו את הקרקע בזכות שייכותם לקבוצה השנייה.

הטיעונים המשפטיים שמאפשרים זאת נשמעים אולי סבירים בבתי המשפט בישראל, שהורגלו במשך עשרות שנים במערכת חוקים מפלה. אבל הם בלתי ניתנים להסבר בזירה הבינלאומית. שום דבר לא יהפוך אותם להגיוניים או מוסריים באזני אדם סביר.

וככל שהעוול גדול יותר, כך ישראל מתאמצת להסתיר אותו. המשטרה עצרה בכוח את העיתונאית ג'יפארא אל־בודרי, כתבת ותיקה של ערוץ אלג'זירה. היא שוחררה כעבור מספר שעות עם יד שבורה, והצטרפה לרשימה ארוכה מאוד של עיתונאים פלסטינים שנפצעו בידי שוטרים בתקופה האחרונה בעיר הקודש. אחר כך נעצרו האחים מונא ומוחמד אלכורד, שניהם מהפעילים הבולטים בשכונה, עם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות. גם הם שוחררו אחרי כמה שעות ומאות אלפי עוקבים חדשים. כמעט בכל יום ממשיכה המשטרה לפעול בכוח במאמץ להרחיק פעילים ולמנוע הפגנות תמיכה בתושבים.

ההתגייסות של מערכות השלטון, מהיועץ המשפטי ועד לאחרון השוטרים, לטובת מפעל הנישול וההתנחלות בשייח ג'ראח הוא בושה לישראל, עוול מוסרי, נזק הסברתי וסכנה ביטחונית לישראלים כולם. על הממשלה החדשה לשקול שיקולים רחבים יותר, ותורה ליועץ המשפטי להתערב לטובת ההיגיון הפשוט והצדק.