אקורד הסיום של יואב גלנט כשר החינוך מסמל היטב את הריקבון והניוון שפשו בשנות שלטונו של בנימין נתניהו. גלנט הודיע ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט סופית שלא להעניק את פרס ישראל במתמטיקה ומדעי המחשב לפרופ' עודד גולדרייך ממכון ויצמן.

"פרופ' גולדרייך אינו עומד לעת זו בתנאי התרומה לישראל, שכן תרומתו באמצעות מחקריו מתקזזת אל מול פעילותו הנמרצת להחרמת מוסדות מחקר ישראליים — פעילות הנעשית בהתמדה ובמכוון ואשר גרמה ומוסיפה לגרום לפגיעה של ממש באקדמיה הישראלית", טען גלנט למנדלבליט בטון ובסמכות לכאורה של מי שזהו יומו הראשון במשרד, ולא האחרון בדרך אל האופוזיציה.

המלים שבהן תיאר גלנט את פרופ׳ גולדרייך מציירות אותו כאויב לישראלים ומונעות ממנו את הפרס על תרומתו למתמטיקה ולמדעי המחשב. אלא שיותר מאשר לתאר את גולדרייך, הן הולמות את אווירת המקארתיזם והרדיפה של מתנגדי הכיבוש ששררה בישראל בשנים האחרונות תחת הנהגתו המופקרת של נתניהו. יש לקוות שממשלת השינוי תסמן את סוף הפרק הזה. פרופ׳ גולדרייך לא נכשל במבחן תרומתו, להיפך: פעילותו האקדמית הביאה כבוד, ששימש לא פעם כעלה תאנה למדיניות מבישה של ממשלות נתניהו. מי שנכשלו הם גלנט ושאר חברי כנופיית נתניהו, שממשלת השינוי קמה בניסיון לשקם את ההרס שזרעו.

פורמלית, היועץ המשפטי נדרש להחליט אם להגן על החלטתו של גלנט בבג"ץ, ואמנם, בשנים האחרונות תחת ראש ממשלה נאשם בפלילים, מנדלבליט שימש בעל כורחו ככתובת היחידה שאפשר היה לפנות אליה בניסיון לבלום את המהלכים האנטי־דמוקרטיים של הממשלה. צריך שהשרים בממשלה החדשה  ישובו להיות הכתובת שאליה יש לפנות בדרישה לתקן את הדרוש תיקון.

את הקלקולים שהותיר אחריו גלנט יהיה על שרת החינוך המיועדת, ח"כ יפעת שאשא־ביטון, לתקן. עליה להחזיר לשיח הציבורי את ההבחנה החיונית בין הישראלים לממשלה. כמו כן עליה להבהיר שהממשלה החדשה תפסיק לרדוף את מי שאינו תומך במדיניותה ולתגמל רק את מי שמחזיק בדעות ה"נכונות" פוליטית; ולהזכיר לכל שאפשר להתנגד לממשלה או למדיניותה — לרבות התנגדות לכיבוש ולמפעל ההתנחלויות — בלי שהדבר ייחשב לחוסר נאמנות או לרצון לפגוע בה. הדרך הטובה ביותר להעביר את המסר הזה היא להפוך את החלטתו של גלנט.