כמדי שנה מתכנסת הכנסת כדי להאריך בשנה נוספת את הוראת השעה המאפשרת למנוע מפלסטינים תושבי הגדה ועזה שנישאו לאזרחים פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית לקיים הליך איחוד משפחות. הוראת השעה נחקקה כתיקון זמני לחוק האזרחות והכניסה לישראל ב–2003, במהלך האינתיפאדה השנייה, והיא מתחדשת מדי שנה בהצבעה.

השנה תוקפה יפוג ב–6 ביולי. גורמי צבא הצליחו לשכנע את המחוקקים בזמן האינתיפאדה השנייה שפלסטינים שהחזיקו בתעודת זהות ישראלית מתוקף איחוד משפחות, היו מעורבים בפיגועי התאבדות. האמתלות גברו על זכויות הפרט, והשאר היסטוריה.

אלא שמאז שנחקק החוק חלפו 18 שנה. השיקולים, שנותרו לכאורה על כנם, מלבינים כעת שיקולים דמוגרפים — דהיינו, הגנה על הרוב היהודי. זאת המוטיבציה האמיתית מאחורי השאיפה להמשיך ולהאריך את הוראת השעה. לו היה מדובר רק בשיקולים ביטחוניים, היה אפשר למצוא חלופות חוקתיות שאינן פוגעות בזכויות האזרחים הפלסטינים, כגון בדיקה ביטחונית של כל מועמד לשהייה בישראל כתוצאה מאיחוד משפחות. אלא שבחסות השיקולים הביטחוניים הוראת השעה מאפשרת למנוע הגעתם של פלסטינים, תוך פגיעה אנושה בזכויות האזרח של פלסטינים בלבד. בני גנץ אפילו לא הסתיר זאת. "מדובר בחוק הכרחי לשמירה על הביטחון של ישראל ואופיה היהודי", כתב ליו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, כדי לנסות לדבר על לבו היהודי ולגייסו לתמוך בחוק.

זה קרה לאחר שבקואליציה הבינו שסיעת רע"ם תתנגד להארכת ההוראה, ובנו על הקולות של הליכוד והציונות הדתית. ההיגיון אמר להם שאלו לא יחמיצו הזדמנות להפלות את הפלסטינים ולהגן על העליונות יהודית. אלא שחברי האופוזיציה מתכוונים להתנגד כדי להביך את הממשלה. לא ברור מדוע אין מתנגדים נוספים לחוק המפלה הזה, מלבד רע"ם וחברי הכנסת עיסאווי פריג' ומוסי רז ממרצ. כיצד מפלגות שטעונות להגנה על זכויות אדם והשוויון מוכנות לתת ידן לחקיקה לאומנית יהודית שמפלה על בסיס אתני באופן כה בוטה. שיקולים קואליציוניים כנראה גוברים על שיקולי זכויות אדם ואזרח. בשנה שעברה מערך הייעוץ המשפטי לכנסת קרא לממשלה הקודמת להחליף את הוראת השעה השנויה במחלוקת בחקיקה קבועה. אלא שכל גרסה של חוק זה תצדיק את תיאורה של ישראל כאפרטהייד.