סאלח אל־נתשה, בן 20, תושב מזרח עיר הקודש, הסובל מנכות ברגליו, לא זז מספיק מהר לטעמו של אחד השוטרים שהוצבו ברחבת שער אל חליל. בתגובה, שלף השוטר את האלה שלו והחל להכותו ברגליו, שוב ושוב. אל־נתשה קילל את השוטר וזה בתגובה הסתער עליו ויחד עם חבריו גרר אותו לעמדת המשטרה במקום. שם הוא הוכה, רוסס בגז פלפל וחושמל בטייזר, ידיו נאזקו והוא נלקח לחקירה. זמן קצר אחר כך הוא שוחרר מאחר שלא היו ראיות נגדו.

אל־נתשה הוא הקורבן האחרון עד כה של התנהלות משטרתית כוחנית שלא לצורך כלפי תושבי מזרח עיר הקודש. בתחקיר שפירסם ב"הארץ" תוארו עוד שמונה מקרים של צעירים שנלקחו לעמדות המשטרה בשער אל חליל וספגו מכות והשפלות. אלימות זו מצטרפת לירי מיותר של כדורי ספוג, כולל לגבה של נערה צעירה ולאשכיו של גבר שהיה בתוך ביתו, לשימוש מופקר במכתזית, שיורה את נוזל הבואש המצחין לכל עבר, ולשימוש לא מרוסן ברימוני הלם וגז שגרם לפציעות רבות.

המשטרה נחשפה לאחרונה בחולשתה: בניהול האירוע במירון, בניהול המחאה הפלסטינית העממית במזרח עיר הקודש, בכניעה לחרדים בכל הנוגע לאכיפת נוהלי הקורונה ובכישלון שלה בבלימת האלימות בחברה הפלסטינית. אבל ככל שהמשטרה חלשה יותר ומנוהלת רע יותר, כך השוטרים בשטח מפעילים יותר כוח.

תוך כך, מפכ"ל המשטרה של ישראל, הקל את הנוהל המתיר שימוש באלות על ידי שוטרים, עתה יכול גם קצין זוטר להורות על שימוש באלות ואלו אכן הפכו לכלי נשק נפוץ — ושוב ושוב נראים שוטרים מכים לצורך ושלא לצורך. האלה הצטרפה לשאר האמצעים שמופעלים ללא הבחנה נגד הציבור, לרוב הפלסטיני, באופן שמהווה ענישה קולקטיבית.

אינסוף עדויות הצטברו מאז תחילת התוקפנות האחרונה על עזה לאלימות משטרתית לא נחוצה שרק מזיקה, מענישה חפים מפשע, משפילה ומעודדת את המשך האלימות. למרות זאת לא ניכר שמישהו במשטרה שקל לנסות ולבלום את האלימות הזאת.יותר מחודש חלף מאז כניסתו של השר עמר בר־לב למשרד ל"ביטחון הפנים". מהשר הקודם, אמיר אוחנה, שתכלית מינויו היתה להחליש את המשטרה, לא היה אפשר לצפות לכלום. לבר־לב אין תקופת חסד. מוטלת עליו האחריות לפעול מייד כדי לרסן את המשטרה, להעניש שוטרים וקצינים אלימים ולגרום להם להפנים את תפקידה האמיתי של המשטרה — להגן על האזרחים ועל חופש המחאה שלהם ולא לאיים עליהם ולהכות אותם.