התחקיר הבינלאומי שחשף את השימוש שנעשה בתוכנת "פגסוס" של חברת NSO הישראלית, לצורך ריגול ממשלתי אחר עשרות עיתונאים ברחבי העולם, הוא נורת אזהרה אחרונה בסדרה של גילויים שערורייתים בתחום. אלה היו אמורים לטלטל מזמן את השלטונות בישראל ולגרום להן להפעיל פיקוח הדוק יותר על יצוא "הנשק הטכנולוגי".

תחקיר "אמנסטי" ו"פורבידן סטוריז", שהשתתפו בו 80 עיתונאים מ–17 כלי תקשורת בעשר מדינות, ובהם The Marker העלה, שתוכנת המעקב של NSO ,שהתיימרה לשמש ככלי חדשני למאבק בפשיעה ובטרור, שימשה למעשה בין היתר גם למעקב אחרי 180 עיתונאים, שנבחרו כיעדים לתקיפה על ידי ממשלות, חלקן אנטי־דמוקרטיות. עם המדינות שעשו שימוש כזה בתוכנה נמנו בחריין, הונגריה, הודו, קזחסטן, מקסיקו, מרוקו, רואנדה, סעודיה ואיחוד האמירויות.

המידע התגלה בעקבות הדלפה של יותר מ–50 אלף מספרי טלפון, שסומנו כיעדים של לקוחות החברה. סיפור בלהות של העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י, שנרצח בעקבות הביקורת שמתח על המשטר הסעודי וגופתו בותרה במסור עצמות, בפרשה מזעזעת, שבה נעשה על פי החשד שימוש בטכנולוגיה של NSO . ולא רק עיתונאים הושמו במעקב כזה לפי הדיווחים לאורך השנים, אלא גם פעילי זכויות אדם ויריבים פוליטיים.

NSO  טוענת, כי היא מסננת את לקוחותיה בקפידה וכי יש לה אף מנגנון שיכול "להשבית" את התוכנה במקרה של שימוש בלתי ראוי בה. היא מכחישה את ממצאי התחקיר הזה, כמו רבים לפניו, ואת הקשר לרצח חשוקג'י. זו היתממות, שמבחן התוצאה מוכיח כי אין לה קשר למציאות. העיתונאים החוקרים לא הסתפקו בהדלפת מספרי הטלפון, אלא גם איתרו בעצמם את התוכנה בעשרות מכשירים שאכן הודבקו על ידיה.

NSO איננה לבד בתעשיית "הנשק הטכנולוגי" הישראלית, שלמרות השימוש המכובס במילה "היי־טק" כדי לתארה, מייצרת נשק קטלני לכל דבר ועניין. על כל החברות האלה מוטלת האחריות לבדוק לא רק את זהות הקונים, אלא גם את אופי השימוש בנשק. מעבר לכך, לישראל עצמה יש אחריות על היצוא המפוקפק הזה, אחריות שהיא מזלזלת בה גם כשמדובר בנשק קונוונציונלי.