זה שנים שהמשטרה של ישראל משתמשת ללא כל הסמכה חוקית ישירה במצלמות, שמזהות להיכן האזרחים נוסעים כל יום. בלחיצת כפתור, קציני משטרה עלומים יכולים להפר את הפרטיות של כל נהג, וזאת ללא צו של בית משפט. מערכת "עין הנץ", שהותקנה לפני שש שנים, פועלת ללא הסמכה בחוק, ורק בזכות עתירה של האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ, ואחרי ניסיונות הסתרה מצד המשטרה וניסיון להעלים עין מצד הפרקליטות — נאמר כי העניין יוסדר בחקיקה.

אלא ש"על הדרך" מנסה משטרת ישראל לקבל סמכות להצבת מצלמות לזיהוי פנים במרחב הציבורי. באמתלה של מאבק בפשיעה, קציני משטרה הם שיחליטו היכן יוצבו המצלמות, שלמעשה יזהו את תווי הפנים של כל אחד ואחת. אלה יוכנסו למערכת משטרתית, שתוכל לנטר את הפעילות היומיומית של כלל האוכלוסייה מרגע היציאה מהבית. המאגר הביומטרי והמידע שייצבר ישמש את המשטרה כמעט לכל צורך שתבחר. החוק אף יאפשר לאגף המודיעין של צבא ישראל ולשב"כ גישה למערכת, ככל שהדבר דרוש לשם "מילוי תפקידם".

מדובר בחוק שיעניק לשלטון סמכות לבצע מעקבים אחרי אזרחים חפים מפשע, ללא פיקוח וללא בקרה של בתי משפט. כיצד בדיוק יישמר המידע הרגיש? אין לדעת. בנימוק של צורך להיאבק בפשיעה, מבקשים המשרד ל"ביטחון הפנים" ומשטרת ישראל לבטל את הזכות לפרטיות, למעט זו שבחדרי חדרים. המשטרה תוכל לעקוב אחרי כולם ולדעת איפה כל אחד נמצא, עם מי הוא נפגש ומתי הוא שב לביתו, גם מבלי שאותם אזרחים נחשדו בדבר מה.

דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדצמבר האחרון הזהיר מפני שיעור טעויות גבוה של תוכנות לזיהוי פנים על רקע מוצא אתני. הדבר עלול וצפוי להוביל להפללת יתר של קהילות מיעוטים, שגם כך מופלות לרעה — והפעם בעזרת מצלמות לזיהוי פנים.

אלא שהחשש הוא לא רק מפני הפללת יתר, אלא משימוש פסול שייעשה במצלמות: ניטור מפגינים נגד הממשלה, מעקב אחר פעילים חברתיים ועוד. אלה לא תיאוריות קונספירציה.

על השר לביטחון פנים עמר בר־לב להתעורר, להפנים את העובדה שתחת אפו מבקשת המשטרה למחוק את הפרטיות של האזרחים, ולעצור בעדה מלהשיג את מבוקשה.