הפועלים בישראל ממשיכים למות. הנה פירוט מקרי המוות של פועלים שנהרגו באחרונה: ביום 13 ביולי נהרגו שלושה פועלים: פועל בן 24, תושב עקרבה, נהרג באשדוד לאחר שנפל מגובה ונפצע ממוט ברזל; פועל בן 28, תושב אל חליל, התחשמל ומת באתר שיפוצים בפתח תקוה; פועל בן 60, תושב טובאס, נהרג לאחר שנפל לבור מים במפעל באזור התעשייה בבית שאן. יום קודם לכן נהרג פועל בן 33 מאום אל־פחם לאחר שגג קרס עליו באתר בנייה בהרצליה. על פי דיווחים פלסטיניים, נהרג פועל בן 33 מתרקומיא בכפר עקב במזרח עיר הקודש.

מתחילת השנה נהרגו 36 פועלים בתאונות עבודה, בהם 20 פועלים בענף הבנייה. אבל בישראל של היום, שקיים בה שילוב של לאומנות, קפיטליזם ורדיפת בצע, מוות של פועלים, שרובם ככולם לא־יהודים, ולכן נמצאים בתחתית סולם העדיפויות — אזרחים ערבים, פלסטינים תושבי השטחים הכבושים, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט — עובר מתחת לרדאר ומתקבל באדישות ציבורית מוחלטת כמעט.

האדישות הציבורית היא אקלים נוח לרשלנות מצד יזמים וקבלנים ולהפקרות מצד השלטונות של ישראל . אם לאיש לא אכפת מוות של פועלי בניין, ישראל יכולה להמשיך להזניח את המאבק להקפדה על בטיחות בבנייה. אם ממשלת ישראל אינה אוכפת את כללי הבטיחות, אם אינה מוציאה די צווי סגירה ולא קונסת, ואם הפרקליטות אינה מגישה כתבי אישום נגד פושעים בענף — לעולם לא תושג הרתעה.

חוסר הרתעה מעודד הפקרות וזילות. לדוגמה, האתר בפתח תקוה, שפועל התחשמל בו ומת, לא היה כלל בפיקוח של משרד העבודה. כל זאת מפני שהיזם ועיריית פתח תקוה לא דיווחו למשרד העבודה על האתר. גם על אתר הבנייה בהרצליה לא דווח.

ממשלת השינוי החדשה מוכרחה להתגייס באופן מוחלט כדי להילחם בתופעה. היא צריכה להעמיד את הטיפול בבטיחות העובדים בראש סדר העדיפויות ולחולל מפנה דרמטי בענישה של פושעים בענף הבנייה. דרך מצוינת להתחיל בכך היא לאמץ את מסקנות ועדת אדם, שהוגשו למי שהיה אז שר הכלכלה והיום הוא ראש הממשלה: נפתלי בנט.