חשיבות השבוע האחרון היתה בכך שהיה גם השבוע האחרון של הממשלה בראשות הנשיא חסן רוחאני.

בשבוע הזה התקיים הפגשיה האחרונה של הממשלה עם מנהיג המפכה אייתאללה סיד עלי חמנאי ובה המנהיג הציג את הסיכום שלו על שתי הקדנציות של הנשיא רוחאני כנשיא והתייחס במיוחד למדיניות החוץ של הממשלה בכלל ובנושא הגרעין שהיה הנושא בגדולה ביותר וחשובה ביותר מממשלות של רוחאני. המנהיג אמר כי תמצית התקופה הדגולה הזו היא שלא ניתן לסמוך על המערב בשום תחום.

אירוע חשוב נוסף בשבוע האחרון מבחינת מדיניות החוץ של הרפובליקה האסלאמית הוא פרסום מכתבו האחרון של שר החוץ מוחמד ג'וואד זריף למנכ"ל האו"ם שנושא אופי של הספד להסכם הגרעין ותעודת הוכחה לאי האמינות של המערב. מה שהוגש גם בדברי מנהיג המהפכה.

שר החוץ התלונן למנכ"ל האו"ם על המכשולים שייצר המערב בדרך ליישום מלא של הסכם הגרעין וצירף למכתבו כל המסמכים שקשורים לאי האמינות של הצד המערבי בכל שש השנים האחרונות. המכתב והמסמכים פורסמו כספר דיגיטלי ופיזי באיראן. את הספר אפשר לכנות היפרדות של זריף מהתפקיד שלו ואות אזהרה לעולם מפני ההתנהגות הלא אמינה של המערב שלא מתחייב להסכמים שעצמו מציע וחותם.

בתחילת המכתב, שר החוץ זריף מתאר את הסכם הגרעין בין איראן למערב כ"הישג חסר תקדים של דיפלומטיה בעשורים האחרונים" שהוביל לסיום משבר בינלאומי רציני – אם כי כל המשבר מבחינת איראן היתה המצאה – דרך מו"מ ודיפלומטיה.

הוא מצער על כך שלא עלה לידו להשתמש בכל הפוטנציאל שהיה בהסכם. הוא כתב שההסכם היה יכול להיות תחילת פרק חדש ביחסים בינלאומיים. הוא מבהיר כי יישום נכון של ההסכם היה יכול לגרום לאמינות הדדית. אך לא רק שזה לא הושג אלא הפער בין הצדדים הפך עמוק יותר.

הוא כותב כי אף אחד מהמכתבים שלו למתאם ההסכם לא נענה. לפי זריף לשתיקה של המערב מול המכתב יש סיבה מדאיגה: "ארה"ב ושלוש המדינות האירופיות (גרמניה, אנגליה וצרפת) אף פעם לא ראו צורך להתחלת שיחה משפטית על בסיס עובדות והאמינו שרק בזכות היכולות הפוליטיות, הדיפלומטיות, הכלכליות והצבאיות שלהן יוכלו לשנות את המציאות לטובתם בתנאים רגישים". מסקנה מדאיגה נוספת של שר החוץ מהניסיון הוא ש"כוחות המערב רואים במו"מ עם מדינות עם הכנסה בינונית ואפילו מדינות מתפתחות כהפחתה למעמדם – אלא אם ימצאו אותו בלתי נמנע כמו כל השיחות להסכם הגרעין בשנות 2013 – 2015 ". לפי זריף במערב התרגלו לראות את "אנחנו" הלא מערביים כנושא(אובייקט), לקוח, ומספק משאבים, אך לא כשותף. הוא מסכם ש"הגישה לא תוביל לשום מקום לא רק שבמקרה של איראן עם היסטוריה ארוכה של ציביליזציה נתנה תוצאה הפוכה אלא גם מול הטירונים ביחים בינלאמיים לא תועיל".