בסבב התוקפנות האחרון על רצועת עזה, בצבא ישראל אסרו על קבלנים לשלוח נהגים ערבים לבסיסי צבא אף על פי שמדובר באזרחים בעלי אזרחות ישראל.

ישראל הוכיחה בכך פעם נוספת, שחבר הכנסת אחמד טיבי דייק באבחנתו כשאמר, שישראל היא "מדינה" יהודית ודמוקרטית במובן זה שהיא יהודית לערבים ודמוקרטית ליהודים. האפליה בין יהודים לערבים, הקיימת בדרגות שונות בכל תחומי החיים בכל עת, שוברת שיאים בזמן לחימה; הגזענות הסמויה נעשית גלויה ובוטה, והאשליה הדמוקרטית של שוויון בפני החוק בלא הבדל דת, גזע ומין מתנפצת לרסיסים.

על פי מקורות ביטחוניים, חמ"ל המבצעים באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה הוא שהורה על איסור הכניסה הגורף. עם תחילת התוקפנות על עזה, פנה צבא ישראל לקבלני תובלה, תשתיות ואספקה החתומים כספקים של משרד המלחמה והזמין עבודות מהם. אלא שלהזמנות העבודה צירף הנחיה, האוסרת על העסקת "בני מיעוטים" כהגדרתו. כשהתותחים רועמים הטענות הדמוקרטיות שותקות, וכל הערבים הם בחזקת גיס חמישי, גם כאלה שמספקים מזון לצבא.

אלא שבכך לא תם הסיפור המביש. על פשע הגזענות והאפליה על רקע לאום הוסיף צבא ישראל את חטא ההסתה. הסיפור על אי התייצבות של מאות נהגי המשאיות לעבודתם בעת התוקפנות על עזה פורסם לראשונה לפני כשלושה שבועות. אלא שהנהגים הוצגו כמי שסירבו לבוא לעבודה בעקבות העימותים, ולא כמי שנפלו קורבן לפרופיילינג גזעני של צבא ישראל. בפרסום אף הובאו ציטוטים מפי מקורות, שתיארו את אי התייצבותם כסרבנות וכ"פגיעה חמורה ביכולת המבצעית" של צבא ישראל.

זו עלילה שפלה. מסמכים המתעדים את המגעים בין נציגי הצבא לחברות האזרחיות, מאשרים, כי היעדרות הנהגים לא נבעה מחוסר רצון להשתתף בעבודות, אלא היתה תוצאה של סירוב מצד צבא ישראל לאפשר את העסקתם. בצבא ישראל איפשרו את פרסום הטענות השקריות הללו כי ראו בהן הזדמנות לשפר עמדות מול משרד האוצר ולהגדיל את תקציב מערך התובלה. במלים אחרות, הם פשוט עשו תרגיל יחצ"ני על גב הערבים. מדובר צבא ישראל נמסר, כרגיל, שהנושא בתחקור ויופקו לקחים. הלקח היחיד בסיפור הוא, שישראל רומסת ערכים בסיסיים כמו שוויון בפני החוק.