התוכנית שהגישו משרד המלחמה לממשלה של ישראל באחרונה כמו נהגתה ביקום כלכלי מקביל. מדובר בתוכנית להגדלת הזכאות לפנסיה לאנשי הקבע.

לפי התוכנית, אנשי קבע בגיל 40 ומטה, שעם פרישתם בגיל 42 יזכו לפנסיית גישור, שתשולם להם עד גיל 67, יזכו — בנוסף — לבונוס פנסיוני בשיעור של 7% מקצבתם. בנוסף, החיילים והעתודאים יזכו ל"תוספת על תוספת" בשיעור של 3%–4% נוספים, ובסך הכל יזכו למענק פנסיוני בשיעור של 11%, שישולם להם עד שיגיעו לגיל פרישה.

משמעות התוכנית מוערכת בתוספת של חצי מיליארד שקל להפרשה הפנסיונית השוטפת של הצבא, הנאמדת כיום ב–8.2 מיליארד שקל בשנה. ואולם עיקר השפעת התוכנית תהיה בנטל הפנסיוני הכבד ממילא שהצבא נושא בו.

48 שעות לפני הגשת התוכנית החדשה חשפו הדו"חות הכספיים של ישראל ל–2020, כי החוב האַקְטוּאָרִי של מערכת המלחמה זינק בשנתיים האחרונות ב–30%, הגיע לסכום עתק של 366 מיליארד שקל, שזה כבר 40% מהחוב האקטוארי הלאומי, הנושק לטריליון שקל. אבל מה לעובדות אלה ולצבא ישראל? הפרסום לא שינה מאום מתוכניות מערכת המלחמה, כאילו מדובר בנתונים של מדינה אחרת. אם התוכנית החדשה תאושר, החוב האקטוארי של צבא ישראל יתפח עוד ב–15 מיליארד שקל.

למרבה התמיהה, התוכנית השערורייתית זכתה לאישור עקרוני מנפתלי בנט, שר האוצר, אביגדור ליברמן, ושר המלחמה, בני גנץ. בפגישה מצומצמת שקיימו השלושה בשבוע שעבר הם סיכמו על הגדלה חסרת תקדים של תקציב המלחמה (14%) ועל "הלבנת" חריגות שכר אחרות שהצבא נתפס בהן. כבדרך אגב סגרו השלושה גם על תוספת הבונוסים החדשה לאנשי הקבע. 

ראש הממשלה ושריו לא עידכנו על הסיכום את שאר שרי הממשלה. אלה התבקשו בתחילת השבוע להצביע בעד אישור התקציב החדש ובעד קיצוץ רוחבי של 1.5% בתקציבי משרדיהם (למעט משרד המלחמה). לשרים נמסר, כי הגדלת תקציב המלחמה נחוצה מטעמי "ביטחון" דחופים וכי הקיצוץ נדרש דווקא בגלל הגדלת תקציב הבריאות.

בנט, ליברמן וגנץ, שרי מלחמה לשעבר, שהתחייבו לשנות סדרי עדיפות לאומית, נותנים יד לשאיבת תקציבים אזרחיים לטובת ניפוח הוצאות מלחמה — ואז מסתירים מהציבור ומשאר שרי הממשלה את המהלכים השנויים במחלוקת. זהו ניהול כלכלי מופקר, שיחריף את המצוקה האקטוארית של ישראל.