לישראל היה די זמן להתכונן להתפרצות חוזרת של הקורונה בבתי האבות, אך היא לא עשתה זאת. הכותרות שוב זועקות על התפרצות בבתי אבות, ואותם כשלים מופיעים שוב: קבלת־תוצאות אטית של בדיקות קורונה, קושי באספקת חיסונים ועיכוב בפינוי ובידוד חולים; וכל זה לצד חוסר בכוח אדם.

ב–20 ימים נמצאו חיוביים לקורונה 1,079 דיירים בבתי אבות ו–689 עובדים. כל זאת בענף הסובל גם כך ממחסור חמור בכוח אדם (על פי הערכות של ארגון בתי האבות, חסרים כ–8,000 עובדי סיעוד) ובשעה שהצוותים הקיימים שחוקים אחרי שנה וחצי של מגפה.

במקום שמשרד הבריאות יתגבר את הצוותים הרפואיים וכוחות העזר, יממש תוכניות מגירה לתגבורים נקודתיים או לכל הפחות ייתן למוסדות תקציבים גדולים לשם כך, העדיף המשרד להסתמך על ייבוא עובדים זרים. אלא שגם כאן הכתה הקורונה, והעובדים לא הגיעו לישראל בשל הגבלות הכניסה. כך נשארו מנהלי בתי האבות לבדם בהתמודדות עם גל קטלני של המגפה.

כוח האדם הדל מאפיין גם את פרויקט "מגן אבות ואמהות" — התוכנית הלאומית להגנה על דיירי מוסדות הגיל השלישי. הקיצוץ שם נעשה בין גלי המגפה, והעבודה היא במתכונת מצומצמת יחסית.

גם העובדה שמשרד הבריאות לא החיל את תקנות התו הירוק על המוסדות הללו פוגעת בהם. לא ברור כיצד זה דווקא במקומות שנמצאים בהם האנשים הפגיעים ביותר אין חובה להציג תו ירוק. הבלבול שולט בבתי האבות, והדיירים ומשפחותיהם סובלים לא מעט מיוזמות אישיות שנוקטים מנהלי המוסדות בניסיון להתמודד עם המגפה. יו"ר "מגן אבות ואמהות" המליץ להחיל במוסדות את התו הירוק, אך עד שזה יאושר מבחינה משפטית — הקורונה כבר מתפשטת.

אף על פי שאת גל התחלואה הנוכחי לא הצליחו אנשי משרד הבריאות למנוע, עליהם לנסות למזער נזקים ואף להתכונן לגל התחלואה הבא. יש להגדיל את כוח האדם בבתי האבות, או לתקצב אותם כך שיוכלו לגייס עובדים; להחיל לאלתר תו ירוק על בתי האבות; להשאיר צוות עובדים, שיסייע גם בשגרה למנוע התפרצות; ולתעדף את הבדיקות של בתי האבות, על חשבון הבדיקות בקהילה.

בתי האבות הם הבטן הרכה של החברה. ישראל כבר חוותה את המשמעות של חוסר היערכות להגנת בני הגיל השלישי. כעת עליה לפעול מהר כדי למנוע טרגדיה.