נראה כי שהאמת העגומה על השילוב בין יהודים לפלסטינים מצויה אלפי קילומטרים מהזכייה המעוררת השראה של איאד שלבי במדליית זהב במשחקים הפראלימפיים ביפן, היא נמצאת בבית הספר "נוף ים" בהרצליה.

הורי תלמידים העולים לכיתה ב' מתנגדים בתוקף להחלטה האמיצה של המנהלת, לשבץ לכיתה מחנכת פלסטינית. כל זאת אף על פי שהובהר, כי תוצמד לה מורה חונכת, מורה אחרת תלמד עברית ותורה, והמורה הפלסטינית לא תעביר תכנים העוסקים, למשל, בחגים יהודיים.

"זאת לא גזענות ואפליה, זאת הבחנה מותרת", טען אחד ההורים. נראה, שהוא עצמו סובל מחינוך לקוי בתחום הערכים וגם בהיסטוריה למתחילים שכן טרם שמע על ביטול הדוקטרינה הגזענית "נפרד אבל שווה" בארצות הברית. לו ולהורים אחרים ב"נוף ים" אין בעיה עם מורים פלסטינים, כל עוד הם רחוקים מילדיהם. ואם אין ברירה — שיתמקדו בהוראת מקצועות "כשרים" בלבד. מתמטיקה, למשל, זה בסדר, אבל לא לחנך כיתה.

לטענת ההורים, מינוי מחנכת פלסטינית יסתור את מטרות החינוך הממלכתי כפי שהן מופיעות בחוק. אלא שהחוק כולל גם מטרות, הזוכות להקפדה פחותה במערכת, כגון: "חינוך לאהבת אדם", "לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים... וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים". מטרות החינוך הממלכתי אף כוללות הכרת "השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של הפלסטינים... ולהכיר בזכויות השוות של כל האזרחים".

הורה אחד הביע באנונימיות פחדנית דאגה מפני תסריט, שלפיו המורה לא תעמוד בצפירה ביום "הזיכרון". "יש לנו זכות לשאול אותה אם היא תעמוד דום בצפירה, או שאנחנו צריכים לחכות לצפירה כדי לדעת את זה. אם אגיד לילד שלי לעמוד (בצפירה), והוא יענה לי 'אבל המורה לא עומדת', מה אגיד לו?" תהה. הנה הצעה לאב המודאג: להגיד לילד את האמת. אם המורה לא תעמוד בצפירה, התלמידים ייחשפו לעובדה, שישראל מורכבת ובה דילמות אזרחיות. הם רק ירוויחו מהשיעור הזה לכל החיים. או, במלים של חוק החינוך, יחזקו את "כוח השיפוט והביקורת, סקרנות אינטלקטואלית ומחשבה עצמאית".

דווקא אחרי גל האלימות הקשה, שהנכיח את הרגישות ביחסים בין יהודים לפלסטינים, יש לשבח את המנהלת על הצעד הזה, לחזק אותה ולקוות שההורים יתפכחו.