אם לשפוט על פי התגובה שהוגשה לבג"ץ, ממשלת השינוי החליטה לא לשנות מאום בגישת הממשלה בכל הנוגע לפינויו של הכפר הפלסטיני חאן אל־אחמר, ולהמשיך הלכה למעשה באותה העמדת הפנים שבה נהגה קודמתה. כבר הודיע משרד החוץ כי בכוונת הממשלה לבקש מבג"ץ דחייה של שישה חודשים נוספים כדי להציג את עמדתה החדשה בעניין חאן אל־אחמר.

בנימין נתניהו דיבר אמנם בעבר רבות על רצונו וכוונתו לפנות את הכפר, אבל בפועל כל הממשלות שבראשן עמד לא פינו ולו תושב אחד. זאת אף על פי שבג"ץ — למרבה החרפה — הכשיר עוד בשנת 2018 את פינוי חאן אל־אחמר, ואף דחק בממשלה ליישם את החלטתה. פעם אחר פעם מרחה ממשלת נתניהו את שופטי בג"ץ, וקנתה מבית המשפט העליון זמן נוסף להשהות את יישום כוונתה לפנות.

התנהלותה ה"שמאלנית" של ממשלת נתניהו בעניין הפינוי זיכתה את העומד בראשה בביקורת ימנית, בין היתר מצד מי שהציגו את עצמם כנציגיו האותנטיים של הימין הישראלי: נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער ואביגדור ליברמן. עתה הארבעה אוחזים בשלטון, שבראשו ניצב נציג המתנחלים נפתלי בנט, והנה אף הם מבקשים לקנות זמן, כמו נתניהו. בחודש יולי העניק להם בג"ץ ארכה של שישה שבועות כדי לגבש חוות דעת עדכנית בנושא, והבהיר כי לא יאשר דחיות נוספות, אבל זה לא מנע לבקש דחייה נוספת של חצי שנה.

בשל ההרכב האקלקטי של הממשלה, מי שנשלח להוציא לפועל את המשימה השמאלנית הוא יאיר לפיד. הוא אמנם הודיע לפני כחודש וחצי כי הוא מתכוון לבחון מחדש את פינוי חאן אל־אחמר, והוסיף כי המהלך עלול לפגוע ביחסי החוץ של ישראל ("פינוי המתחם טומן בחובו מספר אתגרים כבדי משקל הן ברמה הפנים־מדינית והן ברמה הבינלאומית, ועלול להוביל להשלכות מדיניות רבות"), אבל בדיוק כמו נתניהו, הוא מבצע את מדיניותו האמיתית באמצעות בג"ץ.

יש לומר ללפיד ולממשלת השינוי, שרבים מחבריה משתייכים למרכז־שמאל הפוליטי: די להעמדות הפנים, די להתחבא מאחורי הסינר של בג"ץ. לפיד, בני גנץ, מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ ומנסור עבאס — חמישה מתוך שמונת ראשי המפלגות המרכיבות את הקואליציה — צריכים לנצל את כוחם הפוליטי ולהוביל להחלטה שתשאיר את הכפר חאן אל־אחמר על כנו, תוריד מעל סדר היום את פינויו ותאפשר לתושביו להמשיך לחיות ללא אי־ודאות. הצגת חאן אל־אחמר חייבת להיגמר.