בשב"ס מצאו דרך קלה, לא יעילה ולא צודקת, לטשטש את כישלונו המחפיר של הארגון במניעת יציאתם של ששת האסירים הפלסטינים מכלא גלבוע. הפתרון המסתמן הוא החמרת תנאי המחיה של כלל האסירים, העברת מאות אסירי הג'יהאד האיסלאמי מבתי הכלא שלהם ופיזורם בבתי כלא אחרים, מניעת ביקורי משפחות לפחות עד סוף החודש לכלל האסירים ועוד צעדים שנועדו למרר את חייהם.

כ–4,500 האסירים והעצירים הפלסטינים שיושבים היום בכלא הישראלי מקופחים לרעה בתנאיהם לעומת לשאר האסירים. מתוכם כ–2,500 מרצים עונש מאסר, 1,474 הם עצורים שטרם הורשעו וכ–500 הם אסירים בלא משפט, בלא כתב אישום ובלא יכולת להתגונן, עניין בלתי נסבל בפני עצמו. לאיש מאלפי האסירים לא ניתנת הזכות לצאת לחופשות, גם לא אחרי עשרות שנים בכלא, ואף שיחות הטלפון למשפחותיהם אסורות עליהם בדרך כלל. דינם נגזר במערכת המשפט הצבאית, שמתפקדת בדרך כלל כזרוע ביצועית של רשויות הכיבוש ומטילה עליה עונשים חמורים במיוחד, לעתים חסרי מידתיות, והראיה — אחוז הזיכויים האפסי של הנאשמים הפלסטינים. לכך יש להוסיף את עמדת ארגוני זכויות האדם, בישראל ובעולם, שלפיה בכליאתם של אלפי אסירים פלסטינים, מפרה ישראל את החוק הבינלאומי האוסר על הוצאת אסירים ועצירים משטחי הכיבוש. כיום יש רק כלא ישראלי אחד בשטחים, כלא עופר, ורוב האסירים הפלסטינים מרצים את עונשיהם בתוך ישראל.

הקריאה להעניש באופן קולקטיבי את כל אלפי האסירים הללו, ואף את בני משפחותיהם, ולהחמיר עוד יותר את תנאי המאסר הקשים ממילא שלהם, מקוממת. היא אולי מסיטה את הדיון הציבורי ממחדל היציאה ועונה לרחשי לב של תאוות נקם באסירים שיצאו, אבל היא אינה צודקת ואף עלולה להגביר את המתח ואת סכנת ההתפרצות האלימה, בתוך בתי הכלא ומחוצה להם. על שלטונות שב"ס להניח ליוזמה זאת, ולא להעניש את כל האסירים על לא עוול בכפם.

ישראל צריכים לתת לאסירים שיצאו מכלא גלבוע פרס.הם הראו לישראלים כי שלטון נתניהו היה כושל. שום דבר לא עבד פרט חמה ששירת אותו. והראה שהשלטון החדש לא ממש מבין עדיין מה קורה ומפחד לגעת בפרות קדושות של הגזענים בישראל.