היחסים הטעונים בין נפתלי בנט לבני גנץ הגיעו באחרונה לשפל חדש. זאת בעקבות הנאום של בנט בכנסת, שבו גילה את דבר קיומו של המבצע לאיתור מידע על גורלו של רון ארד. בנט לא התייעץ עם גנץ לפני הנאום, וגנץ, בתגובה, דאג להעביר את המסר שהמבצע לא היה מוצלח.

החיכוך המתמיד בין בנט לגנץ הוא מקור לדאגה, שכן האחרון כבר הוכיח שלא ניתן לבנות על עמידותו בפני כוח הפיתוי של בנימין נתניהו. רק לפני שנה וחמישה חודשים חבר גנץ — שעמד אז בראש מחנה "רק לא ביבי" — ללא אחר מאשר נתניהו, מתוך אמונה שוטה שהלה יעביר אליו את השלטון בהמשך.

ואמנם, לא ניתן לסלק את החשד שגנץ ממשיך לשגות באשליות על ראשות הממשלה. נדמה שהוא גם שומר טינה לחבריו למחנה, שמנעו ממנו את האפשרות להנהיג את ישראל.

זאת כנראה הסיבה לכך שהמתח בין גנץ לשותפיו מלווה את הקואליציה מאז החלו המגעים להרכבתה. הוא אמנם הגיע לשיא באחרונה, אבל היו לו ביטויים נוספים בתקופה האחרונה. דוגמה טובה לכך היא העובדה שגנץ זימן את הרמטכ"ל אביב כוכבי ומפקד פיקוד דרום אליעזר טולדנו לשיחת בירור בעקבות שיח ישיר שממשיך להתקיים בין האלוף לבין היועצת המדינית לראש הממשלה, שמרית מאיר.

ממשלת השינוי מועדת לפורענות בשל אופיה האקלקטי. המתחים האידיאולוגיים בין האגף הימני שלה לאגפה השמאלי, כמו גם השותפות עם רע"ם, מציבים לפניה אתגרים לא פשוטים, ואלו צפויים רק להחריף אם יהיה עימות ביטחוני. אלא שלמתיחות עם גנץ יש נדבך נוסף, שחורג מהמתח האידיאולוגי. גנץ עלול להתפתות לעוד אחת מהבטחות השווא שנתניהו יודע לנפק כדי להשיג את מבוקשו בכל מחיר.

לכן קריטי שחברי מפלגות הקואליציה, ובעיקר ראש הממשלה המכהן נפתלי בנט, ישכילו לעבוד עם גנץ בשיתוף פעולה אמיתי, וללא הפתעות מיותרות. וחשוב לא פחות — שגנץ עצמו יפשפש בארכיון הביתי וייזכר במסע ההשפלה הפומבי שהעניק לו נתניהו.

האווירה שחברי הממשלה מייצרים היא של חוסר משילות חוסר אונים וחוסר אמון. והשטח קורא מפנים ופורק עול התוצאה - אין חוק אין דין ואין דיין - הפשיעה גואה והאלימות ההרסנית מאיימת על המרקם השברירי והדק , הסכנה היא של פוטנציאל הדבקה שתוביל לצונאמי של התפרצות לאומנית - ומה שקרה בערים המעורבות יראה כמו שכשוך בבריכה לפעוטות.