קנצלרית גרמניה היוצאת אנגלה מרקל עשתה באחרונה את ביקורה הרשמי האחרון .כהרגלה הקפידה הקנצלרית להתייחס גם לנושא הפלסטיני.

בשעה שהעולם עסוק בסיכום 16 שנות השלטון של מי שהיתה האשה החזקה באירופה, בישראל יש למרקל תפקיד נוסף: עדת מפתח, שגרסתה לא נשמעה מעולם בתיק 3000, המכונה גם פרשת הצוללות. פרשה, שעירערה את האמון של רבים בישראל במוסדות השלטון וחשפה כמה קל לעוות את שיקול הדעת של המערכת ולרתום אותה לשירות אינטרסים פרטיים.

לשכת מרקל היא שכרכה בין עסקת הצוללת השישית לבין חידוש המגעים עם הפלסטינים בתחילת כהונת בנימין נתניהו. שנים אחר כך היתה מרקל שם כשראש הממשלה לשעבר נתן בנימין נתניהו את האישור הסודי והתמוה, מאחורי הגב של מערכת הביטחון הישראלית כולה, למכור צוללות מתקדמות למצרים . מרקל היתה שם גם כשנשיא ישראל לשעבר ראובן ריבלין נשלח בידי שר המלחמה לשעבר משה יעלון להעלות בפגישה עמה את התנגדות ישראל לעסקה המצרית — ושמע ממנה, לתדהמתו, כי קיבלה את ברכת נתניהו. 

היועץ הקרוב של מרקל, כריסטוף הויזגן, הוא שיצר את התלות בין טיפול בבעיות המים של עזה ובין קידום הסבסוד הגרמני בסך 27.5% לעסקת ארבע הספינות הגרמניות, בכ–430 מיליון יורו. הויזגן העלה את הנושא בין היתר בפגישות עם השליח המדיני של נתניהו, עורך הדין יצחק מלכו, בשעה שהמשרד של מלכו ייצג את נציג המספנה הגרמנית בישראל. הלקוח של המשרד של מלכו גזר מהעסקה הזאת זכאות לעמלה של 10 מיליון יורו.

החלטות אסטרטגיות על רכש ביטחוני ומהלכים דיפלומטיים בינלאומיים עורבבו ואף זוהמו באינטרסים המסחריים של מקורבי השלטון.

היה סביר להניח, כי מרקל לא תכנס מסיבת עיתונאים בהולה ולא תפרוש מול המצלמות בישראל את השתלשלות האירועים שהתרחשו בחדרי חדרים. אבל לראשי מדינות יש דרכים רבות ומגוונות להעביר מידע בעל חשיבות לציבור, ומרקל בוודאי מכירה דרכים אלו. פרשת הצוללות היא לישראלים רבים חור שחור, המטיל צל כבד על כל המעורבים בה. יש לקוות, שמרקל תמצא את הדרך להאיר את החלקים בפרשה הקשורים לחלק של גרמניה תחת הנהגתה.