שר המלחמה בני גנץ ביקר בסינגפור, שכבר אירחה בכירים ישראלים רבים לפניו. המושלים של סינגפור, המוקפת מדינות מוסלמיות, מבקשים להצניע את קשריהם עם ישראל — וגנץ ניסה ליהנות מכל העולמות: גם להתגאות במסע לחו"ל, וגם לכבד את מארחיו שביקשו להנמיך פרופיל. הפתרון שמצא גנץ היה להודיע לתקשורת על נסיעתו לסינגפור, ולהנחות את הצנזורה הצבאית הכפופה לו למנוע פרסומים בנושא.

צוות התקשורת עדכן את העיתונות שגנץ ימריא לסינגפור, ושיש "איפול" על יעד הנסיעה עד שישוב. ואולם אחר כך שלחה לשכתו הודעת המשך: "לאור רגישות מדינית־ביטחונית אנו מבקשים לא לציין כלל את ביקורו של השר גנץ בסינגפור. ניתן לכתוב שהשר היה במהלך השבוע בביקור ביטחוני בחו"ל. בכל פרסום בנושא יש לפנות לצנזורה". האיפול המרופט החזיק מעמד לזמן מוגבל, כאשר העיתונאי נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" דיווח שגנץ ביקר בסינגפור. אפילו לאחר החשיפה עדיין ניסו בצנזורה להשתיק כלי תקשורת אחרים.

הצנזורה פועלת בחסות פסיקת בג"ץ המתירה לאסור פרסום כשיש "ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון". נסיעת גנץ לסינגפור אינה עומדת במבחן הזה, ותעיד התנהלותו בעניין: מי שרוצה לשמור על נסיעה בסוד אינו משוויץ בה בהודעה פומבית ולאחר מכן מטיל את שמירת הסוד על העיתונות. בכירים ישראלים רבים מבקרים בחו"ל בחשאי לעתים קרובות. ביקורים אלו נשארים חשאיים, מכיוון שאת האחריות לשמירת חשאיותם הנוסעים מטילים על עצמם, ולא על הצנזורה הצבאית והעיתונאים.

הפרשה היא תזכורת נוספת להיותו של מוסד הצנזורה מוסד מיושן, לא דמוקרטי ולא אפקטיבי. עיקר עיסוקו בסגירת האורוות לאחר שברחו מהן הסוסים. במקום להפנות את המאמץ לשמירת "ליבת הסוד" של ביטחון ישראל, צנזורים צבאיים עדיין משחירים בטוש פסקאות שלמות בזמן שהמידע הזה בלאו הכי מופץ ברשתות לכל עבר. כדי לגשר על חסרונותיה של הצנזורה בעידן המידע, תפח מנגנון צווי איסור פרסום דרקוני וארכאי.

הצנזורית הראשית לשעבר, סימה וואקנין־גיל, הסיקה בתום כהונתה שיש הכרח ברפורמה מקיפה ביחידה שעדיין נשענת על תקנות חירום מנדטוריות ועל הסכמות בלתי דמוקרטיות עם העיתונות. אך לא די ברפורמה בלבד. את הצנזורה הצבאית צריך לסגור במתכונתה הקיימת, ולכונן תחתה מנגנון אפקטיבי לשמירת הסודות האמיתיים והבטחת חופש הביטוי והדיון בענייני ביטחון.