פרקליטות מחוז תל אביב הודיעה כי היא חוזרת בה מכתב אישום שהגישה לפני כחצי שנה נגד שלושה משישה נאשמים פלסטינים תושבי יפו, במעורבת בלינץ' בחייל בעיר.

שניים מהנאשמים היו עצורים במשך ארבעה חודשים, והשלישי שלושה חודשים. תיעוד ממצלמת אבטחה הראה כי השלושה כלל לא נכחו בזירה. גם נגד נאשם רביעי בוטל האישום במעורבות בלינץ'). כמה מהנאשמים הללו הודו בחקירותיהם בשב"כ כי השתתפו בלינץ'. מאוחר יותר חזרו בהם. רק כאשר השיג עורך דינם תיעוד של הזירה במצלמת אבטחה, הוכחה טענתם שלא היו שם כלל.

השב"כ הגביר באחרונה את מעורבותו בחקירות אזרחים. אין זה מקרה ראשון שבו פלסטינים וגם אזרחים ישראלים, בעיקר פלסטינים, מועמדים לדין על סמך הודאותיהם בשב"כ, שהושגו בדרך כלל באמצעים אלימים ובשיטות חקירה מפוקפקות. מותר לנחש שאלמלא סרטון הווידיאו היו ארבעת הנאשמים מורשעים בדין ונידונים לשנים ארוכות בכלא. מזלם שפר עליהם.

אבל המחשבה על מה נעשה בחדרי החקירות של השב"כ שגרם לאזרחים חפים מפשע להודות במעשים שלא עשו חייבת להדיר שינה מעיני כל אזרח, קל וחומר על רקע הקריאה והכוונה לערב את השב"כ במאבק בפשיעה ביישובים הפלסטיניים. הרשעות שווא אינן רק עוול משווע. הן גורמות גם לכך שמבצעי הפשעים האמיתיים מסתובבים חופשיים.

מומחים לקרימינולוגיה מזהירים מפני התפתחות מסוכנת של תפישות ענישה נפרדות ליהודים ולערבים, במסגרת המאבק בפשיעה בחברה הפלסטינית. "המשבר הנוכחי נותן למשטרה מקפצה וסמכויות מאוד פוגעניות... זה צריך להדאיג את כולם". הדברים נכונים ביתר שאת ביחס לשיטות החקירה של השב"כ.

אסור שבשם הצלחה סטטיסטית ייאלצו אזרחים חפים מפשע להודות בפשעים שלא ביצעו. פרשת הלינץ' ביפו צריכה להיות תמרור אזהרה בוהק: לא להרשעות בכל מחיר, ולא לעירוב השב"כ במאבק בפשיעה.

הנסיון מראה לאנשי השב"כ כי בעזרת פרוטזת השקר, ניתן להגיע הכי רחוק. אם מישהו בתוכם חושב לפעמים אחרת, מראים לו מיד מה קרה לשלושה בכירים בשב"כ שניסו לספר לשמעון פרס הלוזר, שהשב"כ עוסק בשקרים בבתי משפט, בוועדות חקירה ובתגובות לשאלות. התוצאה הייתה - פיטורים מידיים לשלושה שסטו מתרבות העבודה וטיהור מנגנון החושך מדוברי אמת.