משרד המסחר האמריקאי הכריז כי NSO Group ו"קנדירו", שתי חברות ישראליות לסייבר התקפי, הוכנסו לרשימת החברות שעוינות את האינטרס הלאומי האמריקאי, בשל פעילותן בשירות משטרים דיקטטוריים ונגד ערכים דמוקרטיים בעולם.

משרד המסחר למעשה הקפיא את פעילותן של שתי החברות הללו בארה"ב. מדובר במכה קשה לחברות, אבל לא פחות מכך — זהו סימן מובהק לכישלון גדול של ישראל בפיקוח על חברות הסייבר ההתקפי.

בראש רשימת הנכשלים ניצב משרד המלחמה, שבו נמצא אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני. האגף הזה, שאמור היה לפקח על המכירות של NSO למדינות שונות בעולם, לא השכיל להביא בחשבון שיקולים הנוגעים לזכויות אדם. כישלון שני ניתן לרשום לחובת הכנסת ובמיוחד ועדת החוץ והביטחון, שמנהלת את הפיקוח והבקרה על משרד המלחמה בחשאיות ובהעדר שקיפות. כישלון שלישי אפשר לרשום לחובת משרד החוץ שאמון על הדיפלומטיה הישראלית. במשרד החוץ לא השכילו לראות כיצד חברות הסייבר ההתקפי עלולות לסבך את ישראל במשבר דיפלומטי, כפי שאכן קרה לבסוף.

מעל כל אלו מתנוסס כישלונו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. ישראל תחת הנהגתו גילתה קוצר רואי דיפלומטי כאשר בכל הנוגע לייצוא כלי סייבר, "הקריבה" מדינות מערביות וידידות ותיקות, כמו צרפת וארה"ב, לטובת חימום היחסים עם סעודיה, מדינות המפרץ הפרסי או מרוקו — כולן לקוחות של NSO  תחת נתניהו NSO צמחה ופרחה במקביל לקריירה שלו כראש ממשלה, והיכן שהוא סימן יעדים דיפלומטיים, ניתן היה למצוא במהירות גם את עקבותיה של תוכנת פגסוס של NSO  נתניהו הידק יחסים עם מדינות ערביות (סעודיה, איחוד האמירויות) ועם אוטוקרטיות מזרח־אירופיות (הונגריה), ופגסוס צצה במקומות הללו, לעתים קרובות אחרי תיווך של מערכת הביטחון.

אל רשימת הנכשלים יש להוסיף את מערכת המשפט הישראלית, שלמרות כמה עתירות בנושא הכריעה תמיד לטובת NSO  מאחורי דלתיים סגורות כמובן.

ארגונים השייכים לחברה האזרחית, כמו גם חלקים מהעיתונות, התריעו בלי די על הנזקים ש–NSO גורמת בעולם. למרות אזהרות חוזרות ונשנות אלה, ישראל לא השכילה להבין את מגבלות הכוח, ובעיקר את שינוי השיח בעולם, בעידן שבו אזרחים וממשלות נאבקים לשמור על ביטחונם ולהחזיר לידם את הפרטיות שאבדה אל מול הטכנולוגיה.